א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לֵבָ֑ב בְּס֖וֹד יְשָׁרִ֣ים וְעֵדָֽה׃ ב גְּ֭דֹלִים מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה דְּ֝רוּשִׁ֗ים לְכָל־חֶפְצֵיהֶֽם׃ ג הוֹד־וְהָדָ֥ר פָּֽעֳל֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃ ד זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְהוָֽה׃ ה טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ׃ ו כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם׃ ז מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל־פִּקּוּדָֽיו׃ ח סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר׃ ט פְּד֤וּת ׀ שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה־לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ׃ י רֵ֘אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה ׀ יִרְאַ֬ת יְהוָ֗ה שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶ֑ם תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה׳‎ בכל לבב:
פסוק א:
בסוד. בעצת ישרים ובני העדה ר״‎ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם:
פסוק ב:
גדולים מעשי ה׳‎. עם כי מעשה ה׳‎ המה גדולים ר״‎ל עשויים בחכמה נפלאה עכ״‎ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם:
פסוק ג:
עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא״‎כ צדקת בשר ודם:
פסוק ד:
זכר עשה לנפלאותיו. כמ״‎ש במן קח צנצנת וגו׳‎ והנח אותו וגו׳‎ למשמרת (שמות יז) למען תהיה לזכרון:
פסוק ד:
חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר:
פסוק ה:
טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר:
פסוק ה:
יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר:
פסוק ו:
הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז׳‎ האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא:
פסוק ז:
מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי גלולים נגרשו בעונם:
פסוק ז:
נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול:
פסוק ח:
סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א״‎כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן:
פסוק ט:
פדות. להפדותם ממצרים:
פסוק ט:
צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות:
פסוק ט:
קדוש וגו׳‎. ולזה קדש גם אותם במצותיו למען תהיה יראת ה׳‎ על פניהם:
פסוק י:
ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה׳‎ ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי תהיה מתקיימת משא״‎כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ״‎ש רז״‎ל: