פסוק א:הללויה אודה ה' - הללויה דברי המשורר הללו יה כמוני, כי אני אודה השם בכל לב.
פסוק א:בסוד ישרים - בסתר.
פסוק א:ועדה - בגלוי וזה הוא שאודה לאמר.
פסוק ב:גדולים מעשי ה' דרושים - מבוארים. אמר ר' מרינוס: כי חפציהם על משקל זקניהם. והטעם: שימצא בהם הדורש כל חפציו שידרוש כמו וכל חפצים לא ישוו בה.
פסוק ג:הוד - אע"פ שמעשיו גדולים דרושים הם לדורשיהם ומבוארים, כי פועל השם נראה לעין, על כן הוד והדר.
פסוק ג:וטעם וצדקתו – שכל פעלו צדק.
פסוק ד:זכר - הטעם בכל דור יעשה זכר לנפלאותיו שעשה במצרים, שהוא חנון ורחום לחון הצועקים אליו, כמו: ושמעתי כי חנון אני:
פסוק ה:טרף - דבר וינצלו את מצרים, כמו: הטריפני, טעם יזכור לעולם בריתו הוא ברית בין הבתרים ושם כתיב: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
פסוק ו:כח - הטעם שהשם עושה חסד ומשפט וצדקה וזה הוא שהגיד לעמו ללכת אחריו לתת להם כדרך כי לא באתם עד עתה וכתוב: כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, ושם כתוב: את משפטי תעשו והנה פירש כח מעשיו.
פסוק ז:כל פיקודיו - הם התורות והמצות הנטועות בלב כל האדם, על כן אמר: עמהם נאמנים.
פסוק ח:סמוכים - השם סומכם לעד, על כן יעמדו והוא עשה באמת ובדרך ישר.
פסוק ט:פדות - טעם פדות לעולם ישלח פדות לעמו והם השומרים בריתו, כי בריתו לעולם עומדת והוא קדוש, ולא יוכל נברא לחלל בריתו, על כן מלת ונורא.
פסוק י:ראשית - בעבור שהזכיר שהוא נורא אמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב יש לכל עושי פקודיו וכל אחד מהעושים תהלתו עומדת לעד כמו בנות צעדה עלי שור ויתכן שישוב וי"ו תהלתו אל שכל טוב. ורבי משה אמר: כי ה"א ומ"ם עושיהם שבים אל החכמה והיראה והטעם כי העושים כפי חיובם וכדרך שיודו.