א לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְהוָ֨ה ׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ׃ ב מַטֵּֽה־עֻזְּךָ֗ יִשְׁלַ֣ח יְ֭הוָה מִצִּיּ֑וֹן רְ֝דֵ֗ה בְּקֶ֣רֶב אֹיְבֶֽיךָ׃ ג עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮ בְּי֪וֹם חֵ֫ילֶ֥ךָ בְּֽהַדְרֵי־קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדֻתֶֽיךָ׃ ד נִשְׁבַּ֤ע יְהוָ֨ה ׀ וְלֹ֥א יִנָּחֵ֗ם אַתָּֽה־כֹהֵ֥ן לְעוֹלָ֑ם עַל־דִּ֝בְרָתִ֗י מַלְכִּי־צֶֽדֶק׃ ה אֲדֹנָ֥י עַל־יְמִֽינְךָ֑ מָחַ֖ץ בְּיוֹם־אַפּ֣וֹ מְלָכִֽים׃ ו יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃ ז מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם באור המילות

מלבי"ם

פסוק ג:
נדבות. מציין נדבת הלוחמים כעצם מופשט, הנדבות הם העם שלך, ור"ל נדבת העם וחפצם למלחמה הוא החיל ועם המלחמה:
פסוק ג:
בהדרי. מקובץ מן הדר:
פסוק ג:
מרחם משחר. מרחם של השחר, מציין את השחר כיולד ומוציא את הטל מרחמו, ובמובן התאומיי מורה השחר תחלת זריחת שמשו והצלחתו שאז נולד טל ילדותו:
פסוק ד:
כהן על דברתי. כהן על כהן על ההיכל והדביר:
פסוק ו:
מלא. ענין כריתה, כמו בלא יומו תמלא, התמלא בשכות עורו, לכרות הגויות, ויל"פ העיר שהיא מלאה גויות:
פסוק ז:
ישתה. מוסב על ראש שבסוף הפסוק מנחל בדרך ישתה [ראש] על כן ירים: