פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה7 פסוקים📜
רש"ירש״י34 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא9 פסוקים📜
מאיריהמאירי9 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי6 פסוקים📜
רוממות אלאלשיך11 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר17 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר9 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי2 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם6 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם6 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ7 פסוקים📜
תורה תמימה (נבון)שמואל נבון3 פסוקיםמאמרים על הפרק
מאירי
המאירי
פסוק א:
לדוד מזמור נאום ה׳ לאדוני וגו׳ ידוע שדוד היה מחבר המזמורים ברוח הקדש והיה נותנם ללויים לשוררן בדוכן לפני המזבח כמו שכתוב בדברי הימים כשהעלה הארון מבית עובד אדום להציבו בתוך האהל אשר נטה לו נאמ׳ שם ויתן לפני ה׳ מן הלויים משרתים להזכיר ולהודות ולהלל לה׳ אלהי ישר׳ ונאמ׳ שם על מזמור הודו לה׳ קראו בשמו את נתן הנביא בראש להודות לה׳ ביד אסף ואחיו ומתוך כך היה דוד צריך לחבר המזמורים שיתנן ללוי לאמרו וחבר זה המזמור על הבטחת האל אותו להמליכו מלכות עולם שכל שיהא מלך בישר׳ אליו תסוב המלוכה ומתוך כך לאדוני האמור הנה על דוד כי אלו יאמ׳ נאם אדוני אלי לא היה נכון ללשון הלוי המזמרו בדוכן ואע״פ שהרבה מזמורים נאמרים על דוד ונכתבים בלשון מדבר בעדו כאמרו מה רבו צרי, בקראי ענני, עד אנה ה׳ תשכחני וכן רבים נ״ל שמכל מקום הם עניינים בלשון תפלה איפשר לכמה בני אדם להשתמש בהם לעצמו לפי ענין צרותיו וכן שאיפשר להשתמש בהם על לשון הכלל הן לענין הגאולה הן לענין הצרות כי הרבה פעמים יאמר על הכלל בלשון יחיד אבל זה המזמור אינו ענין תפלה רק הודעת הבטחת האל אותו בהצלחתו וקיום מלכותו ולא יתכן בו לשון מדבר בעדו ואע״פ שכנמצא בזה המזמור מצינו במזמור השני ה׳ אמ׳ אלי בני אתה מ״מ הרי אמ׳ תחלה על ה׳ ועל משיחו וכן אמ׳ עליהם יושב בשמים ישחק והזכיר נסח דברי האל על מלכות דוד ועל יד זה יתגלגל נסח דברי דוד על עצמו אבל בכאן בתחלת דבריו לא היה נכון למשורר על הדוכן שיאמר נאם ה׳ לי ומתוך כך אמ׳ נאם ה׳ לאדוני כלומ׳ שדבר אליו כן דרך נבואה או לאדוני כמו על אדוני. שב לימיני משל כלומ׳ שתחסה בימיני עד שאגין בעדך מכל אויביך והוא ענין עד אשית אויביך הדום לרגליך כלומ׳ שתדרוך על במותם ותמשול עליהם ומלת עד כמו עד אשר אם עשיתי (בראשי׳ כח טו) כלומ׳ ואז תעמוד לבטח לבלתי אעזבך וכן הנה אחר שאשים אויביך הדום לרגליך תעמוד בטוח שאגין בעדך. ואמ׳ זה בתחלת מלכותו כנגד המערערים עליו ומתנכלים על מלכותו.
פסוק ב:
ואמ׳ מטה עזך ר״ל שבט המלכות כדרך לא יסור שבט מיהודה וגו׳ (ברא׳ מט י) ישלח ה׳ מציון. רדה משול בקרב אויביך כלומ׳ שתמשול בתוך גבולם.
פסוק ג:
ואמ׳ עמך נדבות ביום חיליך כשיגיע זמן אסיפת חיליך להלחם על אויביך יבא אליך בנדבת לב כלומ׳ מלב ומנפש הבטיחו שיהא נאהב מצד עמו כמאמר החכם לאחד המלכים משוך לב העם עד שתמלוך בלבבות לא בגופות לבד. וענין בהדרי קדש כמו בעבור הדרי קדש כלומ׳ בעבור מעלתך והדרת קדש שלך ביושר ובמניעת כל עול אתה הנאהב לעמך כי רוב המלכים חומסים ומשתדלים להוציא ממון העם בכמה פנים ואתה לא כן נתן לך ה׳ א׳. ומרחם משחר נראה לי במלת משחר מלשון מלכות לשון רבותי׳ הדבק לשחוור וכן הוי קל לראש ונוח לתשחורת לא חמור אחד מהם נשאתי תרגום, שחרית. ורחם להיות עיקר הנחתו על מקום הלידה יורה דרך השאלה על כל תחלת ענין. וטל להיותו ערב אצל כל אדם תקרא כל טוב הנהגה וערבה טל כמו שאמרו יערוף כמטר לקחי וכתי׳ תזל כטל אמרתי (דברים לב) הא בתלמיד הגון הא בתלמיד שאינו הגון, [וזה] דומה למטר שעם היות בני אדם צריכים לו, כשהגיע להם ממנה די מיפוקם יקוצו בה מיד וכן זה כשהחכם אינו בעל מדות אע״פ שאדם צריך לו לפעמים בעסקי הוראה כשיפטרו בני אדם ממנו יקוצו בו מיד, אבל התלמיד ההגון ונעים במדותיו הוא אצל בני אדם כטל שיורד בכל יום ויום אף ללא צורך ועם כל זה הוא ערב לכל אדם כן זה אף בעת שאין אדם צריך לו בענייני הוראה דבריו ערבים ומקובלים לכל שומעיהם וידוע שדוד בילדותו היה נוח ונעים במדותיו וערב בהנהגותיו כאמרו בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו (ש״א טז יח) וכמו שהעירו עליו המקראות שהיה נאהב וחשוק אצל הכל ואמ׳ עתה שאף בתחלת מלכותו שדרך כל מלך חדש להתגאות ולמשול בחוזק כדי לפרסם מלכותו ולהחזיק שולטנותו לעין הכל, הוא לא זז מטוב הנהגותיו ולא נתגאה במלכותו כמו שאמ׳ הוא בעצמו אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים בני צרויה קשים ממני (ש״ב ג לט) כלומ׳ שעם היותי משוח מלך אני רך.
פסוק ג:
ואחר שפירשתי לך כל זה ביאור זה אצלי מרחם משחר ר״ל מתחלת מלכותך שדרך כל העולם להתגאות לך טל ילדותך כלומ׳ לא זזה ממך חמדת מדותיך ומעלת הנהגותיך אשר לך מעת ילדותך. או נפרש מרחם משחר כלומ׳ מתחלת השחר שנולדת בו כעניין בטרם תצא מרחם (ירמ׳ א ה) וקרא יציאת השחר רחם כמו שקראה במקום אחר בלשון בקיעה אז יבקע כשחר אורך כי השחר דומה כיוצא ממקום נסתר למקום נגלה כלומ׳ שהכנת שלמותך ונועם מדותיך יצא עמך מבטן אמך.
פסוק ד:
ואמ׳ נשבע ה׳ ולא ינחם רמז למה שנחם על מלכות שאול ואמ׳ שמלכות דוד אינו כן כי מלכות שאול לא באהו מצד הנבואה רק שלא היה באותו זמן בשבט יהודה מי שראוי למלוך כמו שביארנו בתלמוד בחבור הגדול במס׳ הוריות אבל מלכות דוד היה מצד הבטחת הנבואה הקדומה כענין לא יסור שבט מיהודה (בראשי׳ מט) וכן כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו (ד״ה א ה ב) ומצד הנבואה אמ׳ נשבע ה׳ כלומ׳ דבר שאי אפשר להשתנות ולהבטל. ואתה כהן לעולם ר״ל מושל מלשון ובני דוד כהנים היו (ש״ב ח יח) מוליך כהנים שולל (איוב יב יט) כהן מדין (שמות יח) ולעולם רמז שאע״פ שיגרום החטא לגלות מעל גבול הצדק מ״מ כשתשוב המלוכה לעם, לשבטו ולזרעו תשוב. ועל דברתי מלכי צדק נראה לי שרומז אל האל ית׳ כלומ׳ שמלכותך קיים בדבר האל ובהבטחת המלך הצדק ר״ל האל ית׳. וי״מ וזאת ההצלחה הגיעתך על דבר שאתה מלכי צדק כאמרו ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (ש״ב ח טו) ונ״ל שבאה עליו מלת כהן כי היא מלה מונחת על שולטנות ועל שמוש בבית האל ושתיהם היו בו כי מצורף על מלכותו ושולטנותו היה מתעסק בעבודת האל וישב בביתו תמיד.
פסוק ה:
ואמ׳ אד׳ על ימינך כמו כי יעמוד לימין אביון כלומ׳ ה׳ על ימינך יעמוד לעזרך. ומחץ ביום אפו מלכים עבר במקום עתיד כלומ׳ ימחץ ביום אפו לנקמת אויביך מלכים ושליטים או רומז ביום אפו על אחרית הימים במלחמת גוג ומגוג.
פסוק ו:
ומלא גויות נ״ל במלת מלא שהיא כמו קבוץ ואסיפה כמו קראו אחריך מלא (ירמ׳ יב ו) ורמז הנה על הנבואה העתידה ואמ׳ שהאל ידין בגוים אסיפת גופות ר״ל קבוץ עמים שיבואו למלחמה על ירושלים וכן ימחץ ראש על ארץ [רבה] ר״ל על ארצות רבות ומחץ עבר במקום עתיד.
פסוק ז:
ומנחל בדרך ישתה ר״ל שיפיל כל כך חללים מהם עד שילך מדמים נחל ואמ׳ ישתה דרך משל כאמרו ודם חללים ישתה (במדבר כג כד) והוא משל לנקמה גדולה וע״כ ירים ראש כדרך עתה ארומם עתה אנשא (ישע׳ לג י). או פי׳ ירים ראש עמו שהוא ראש לכל העמים. זה ביאור המזמור לדעתי. וזולתי פי׳ בו דרך אחרת בקצת מקומות, ורז״ל פי׳ כל המזמור בעניין המשיח ואז״ל לעתיד לבא הב״ה מושיב משיח לימינו ואברהם משמאלו ופניו של אברהם מתכרכמות ואומ׳ בן בני יושב לימינו ואני לשמאלו והב״ה מפייסו וכו׳ וכל זה משל על היות הממשלה בתכלית ההצלחה כאמרם במקום אחר ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת כמו שפי׳ בחיבורינו הגדול במס׳ אבות וכן הענין הנה שתעלה הצלחתו על הצלחת אברהם שהיה ראש האומה והתחלת הדת והתכרכמות הפנים אמ׳ רומז על המעטת ההמון מעלתו בעת ההיא בהקיש אל מעלת המשיח בהמעטת ישיבת השמאל בהקיש אל ישיבת הימין וכענין אמרו וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישע׳ כד כג) הגפן הובישה (יואל א יב).
פסוק ז:
ובדרש אחר דרשוהו על אברהם שהיה נקרא אדון בפי הכל אדוני שמעני שמעני אדוני (ברא׳ כג) והכוונה לבחירת זרעו להיות ממנו כהנים ומלכים ושב לימיני כמו חכה לישועתי ושב כמו רום וחכה לתשועת ימיני, עד אשית אויביך רמז למלחמת אמרפל וחביריו ואז מטה עזך לחזק אותך ישלח ה׳ מציון והוא ירושלים שיצא מלכי צדק מלך שלם לקראתו ובקרב אויביך ר״ל בתוך המלחמה ועמך נדבות רמז על ענין וירק את חניכיו ועל ענר אשכול וממרא שהתנדבו לצאת לקרב אתו ומרחם משחר כדרך בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שרמז על טוב הכנתו מעת הילדות ואתה כהן לעולם ר״ל שכל עובדי האל יתיחסו אליך ועל דברתי מלכי צדק שאמ׳ לו ברוך אברם לאל עליון ר״ל לעבודתו ית׳ ומחץ ביום אפו מלכים רמז על ארבעת מלכים וידין בגוים רמז על נבואת בין הבתרים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (שם טו) ומלא גויות על ענין מצרים מת על שפת הים ומחץ ראש רמז על פרעה וארץ רבה חשובה ומעולה שהיא מצרים ומנחל בדרך ישתה רמז על נילוס שהיה משקה כל ארצו ועליו היה מרים ראש ר״ל מתפאר ואומ׳ לי יאורי וכו׳ (יחזק׳ כט ג). ואף המפרשים אותו על דוד יש מפרשים אותו על סוף מלכותו כשאמרו לו לא תצא אתנו עוד במלחמה (ש״ב כא יז) ושב לימיני כלומ׳ להתעסק בעבודת האל והוא יהיה עזרו ומטה עוזו, ועמך נדבות ללכת במלחמה אע״פ שאינך עמהם וכל המזמור איפשר להמשיך על זה ג״כ.