מלא גוויות

יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃
(תהילים קי ו)

הכתוב מתבאר במדרשים בכמה אופנים. נביא מדרש אחד בו הכתוב מתבאר כנקמה בגויים על הרוגי המלכות:

ר' אבהו בשם ר' אלעזר אומר: כל צדיק וצדיק שאומות העולם הורגין אותו, הקדוש ברוך הוא כותבו בפורפוריא (בגד מלכות) שלו, שנאמר "יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת"(תהילים קי ו). והקב"ה אומר לאומות העולם למה הרגתם הצדיקים שלי, כגון ר' חנינא בן תרדיון, וכל הנהרגין על קידוש שמי? והן כופרים ואומרים לא הרגנו אותם. מיד הביא הקדוש ברוך הוא פורפוריא שלו ודן אותם ונותן להם אפופסין (גזר דין של עונש), הֱוֵי [אומר שזו משמעות הכתוב]: [כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר] לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים"(תהילים ט יג).
(שוחר טוב בובר ט)

לפי מדרש זה, המילים "מָלֵא גְוִיּוֹת" מתייחסות לגוויות של כל הצדיקים שנהרגו על ידי מלכויות הגויים, שהקב"ה רושם את אותם בבגד המלכות שלו. וכאשר הקב"ה "יָדִין בַּגּוֹיִם" ויתבע את דמם מן הגויים, והגויים יכחישו שהרגו אותם, הקב"ה מוציא את בגד המלכות הזה ומבטל את דבריהם, ודן ומעניש אותם על כך. לפי המשמעות הזו נבחר כתוב זה לחתום את תפילת "אב הרחמים", הנאמרת בקהילות אשכנז לאחר קריאת התורה, לראות נקמה בגויים על דם היהודים שנרצחו על ידם.

  באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון קרח תשע"ז