א לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַיהוָ֑ה נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃ ב נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃ ג כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְהוָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים׃ ד אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָ֑רֶץ וְתוֹעֲפ֖וֹת הָרִ֣ים לֽוֹ׃ ה אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַ֭יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ׃ ו בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יְהוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃ ז כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ׃ ח אַל־תַּקְשׁ֣וּ לְ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר׃ ט אֲשֶׁ֣ר נִ֭סּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶ֑ם בְּ֝חָנ֗וּנִי גַּם־רָא֥וּ פָעֳלִֽי׃ י אַרְבָּ֘עִ֤ים שָׁנָ֨ה ׀ אָ֘ק֤וּט בְּד֗וֹר וָאֹמַ֗ר עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וְ֝הֵ֗ם לֹא־יָדְע֥וּ דְרָכָֽי׃ יא אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם־יְ֝בֹא֗וּן אֶל־מְנוּחָתִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
רוב מפרשים ראיתי שפי׳ כוונת המזמור לזמן הגאולה שיאמרו איש לאחיו נלכה להודות לאל ולזמר לפניו. ולי נראה שכוונת המזמור היא ללמד בני דורו ולהשקיע לבבם באמונות התוריות ורמז על אמונת החדוש והשגחתו ית׳ והיות עיניו משוטטות במעשינו אם טוב ואם רע לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ואמ׳ לכו נרננה וכו׳ ונאמר כאן לשון הליכה על זירוז מעשה כמו לכה נשקה את אבינו וכו׳ (ברא׳ יט לב) לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות (ירמ׳ יח יח) כלומ׳ הזדרזו להתרחק מהאמונות הרעות מתת חסרון בחוקי ית׳ ונעבדהו בשירה ובזמרה ובשמחה ובטוב לבב כי התרועה משל לשמחה
פסוק ב:
וענין נקדמה פניו בתודה ר״ל בהודאה.
פסוק ג:
כי אל גדול ה׳ ומלך גדול על כל אלהים כלומ׳ שהוא בעל היכולת לשנות הטבעים לרצונו
פסוק ד:
ועניין אשר בידו מחקרי ארץ פי׳ זולתי כמו קצוי ארץ כלומר שכל הארץ בידו או תחתיות הארץ כענין ויחקרו מוסדי ארץ למטה (ירמ׳ לא לז). ואצלי בפי׳ מה שידוע שבעלי אמונת קדמות העולם נבוכו בהגלות הארץ איך היה אחר שיצא להם במופת בהנחת טבע ביסודות להיותם כדוריים מקיף האחד את חברו עד שיתחייב על הארץ בהיותה כבדה שביסודות כברות מוחלט להיות המים מקיפים אותה על תכונה גלגלית מכל צד. וכן למים עם האויר וכן לאויר עם האש עד שהצטרכו לזה למחקר גדול ולסבול הרחקות עצומות כמו [שידוע] למבינים בספרים הטבעיים אבל אנחנו קהל בעלי הדת הנבחרת הדבקים בה׳ מאמינים ביכולתו והשגחתו אומרים בודאי כי כן היה בעת הבריאה, אבל שברצון אלהינו קוו המים ונראה היבשה והוא אמרו הנה אשר בידו מחקרי ארץ ר״ל כי כל מה שיחקרו הפילוסופים במה שיראה להם בענין הארץ כנגד הטבע הוא אצלנו בלתי ראוי לחקור עליו אבל שהוא במאמרו ורצונו שנה טבעה להיותה מונחת על זאת התכונה כמו שחדש העולם יש מאין וכן ותועפות הרים לו. ואצלי בפי׳ ענין גלוי וזוהר כמו תעופה כבקר תהיה (איוב יא יז) עושה שחר עיפה (עמוס ד יג) שהם ענין ההברקה והזוהר כלו׳ מה שיחקרו בהגלות הארץ וההרים הכל ברצונו היה ולא מצד הטבע
פסוק ה:
ופרט הענין עוד באמרו אשר לו הים והוא עשהו ר״ל שצוה להקוות שם המים וכן ויבשת ידיו יצרו ובאה מלת יבשת בלתי סמיכה שלא כמנהג.
פסוק ו:
ואחר כן בא להורות ענין ההשגחה וענין גמול ועונש והוא אומרו בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה׳ עושנו.
פסוק ז:
כי הוא אלהינו ר״ל מנהיגנו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו ורמז להדמות לצאן השגחתו בנו והתמדתו בהבטחת ענינינו כל זמן שנשוב אליו בכל לב והוא אמרו היום אם בקולו תשמעו.
פסוק ח:
ואחר זה הוכיחם להעתק מן האמונות אשר נעתקו מדבר בהם והוא שהזכיר להם מעשה האבות המקשים ערפם אשר עם ראותם נסים ונפלאותיו תמיד היו מפקפקים באמונתו והשגחתו והוא אומרו אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר והם מקומות נקראו כן על שם פעולותיהם הרעות כדכתי׳ ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב ב״י ועל נסותם את ה׳ לאמר היש ה׳ בקרבנו אם אין (שמות יז ז) והוא אמרו אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי כלומ׳ עם ראותם פעלי ונסי ונפלאותי עד ששנאתים והתקוטטתי בהם ארבעים שנה שהעמדתים במדבר.
פסוק י:
ואומר עם תועי לבב הם ר״ל נסכלי הידיעה ומאשר לא ידעו דרכי אירע להם פיקפוק והפך באמונתו ית׳ וכן לא ידעו שמה שלא נכנסו לארץ היה מאתי דרך עונש והוא אמרו אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי ר״ל ארץ ישראל כאומרו עליה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה (דברי׳ יב ט).