מזמורי קבלת שבת - לכו נרננה
אמירת חמשת המזמורים מ"לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה"(תהילים צה) עד "יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים"(תהילים צט) [ועוד מזמור או שניים, פרק כ"ט או פרקים ק' ו-כ"ט] היא מנהג ותיקין שיסודו בצפת, ובסידורים ישנים מובא שתיקנו רבי שלמה אלקבץ בעל ה"לכה דודי". ותיקנו לומר ששה מזמורים כנגד ששת ימות החול.
והטעם שתיקנו אמירת מזמורים אלו הוא כי סדר ששת ימי השבוע והשבת מכוונים כנגד שנות העולם הזה והעולם הבא כמובא בגמרא:
תניא... כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר, "וְנִשְׂגַּ֧ב יְ-הֹוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא"(ישעיה ב יא), ואומר, "מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃"(תהילים צב א) - יום שכולו שבת, ואומר "כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַֽעֲבֹ֑ר"(תהלים צ ד).
(סנהדרין צז.)
הרי שימות השבוע הם כנגד ששת אלפי שנות העולם, ויום השבת הוא כנגד העולם הבא שהוא יום שכולו שבת.
והנה נודע לנו מהנביאים וחז"ל, שבזמן העתיד לבוא, שאליו אנו מקווים ומייחלים, יהיו שתי תקופות נעלות. תחילה תבוא עלינו תקופת "ימות המשיח" שיבוא מהרה, ואחריו תקופה יותר נעלה ונשגבה "העולם הבא". ויש לדעת שמלבד הטובות והנפלאות שהובטחו לעם ישראל בביאת המשיח, מיועדת אותה תקופה גם לכך שהעולם כולו יבוא על תיקונו, וכל החסרונות שיש בעולם ימולאו, ויושלם כל מה שהוצרך העולם להתקן. והם הימים אשר מצויינים בתנ"ך כתקופה אשר ימלוך ה' על כל הארץ, ככתוב "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"(זכריה יד ט), שאז מלכות ה' על העולם תתגלה בשלימותה, כאשר ה' ינהיג את כל העולם בתפארת התגלותו [אמנם העולם הבא הוא עניין אחר לגמרי. עולם נעלה שאינו שייך לתיקון העולם הזה, אלא הוא עולמו של הקב"ה, וכלשון הפסוק שדרשו, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלוקים זולתך"(ברכות לד:).
ומזמורים אלו שאומרים בקבלת שבת עוסקים במצב הנעלה שיהיה בתקופת שלימות מלכות ה' על העולם, ומתארים את שמחת הבריאה וכל היצורים ואת התיקון והשלימות שישתררו אז.
והנה תקופת "ימות המשיח" זמנה הוא בסוף ששת אלפי שנים, לקראת סיום ימות העולם הזה, ובתקופה זו יבוא העולם אל שלימותו ותיקונו, ומלכות ה' תתגלה בשלימותה. ודבר זה יהיה לקראת האלף השביעי, כאשר ששת אלפי השנים יגיעו לסופם. ולכן בשעה זו של סוף היום השישי ולקראת כניסת השבת, המכוונת כנגד תקופה זו, אומרים מזמורים אלו, המתארים את השלימות שתהיה באותה התקופה המכוונת כנגד זמן זה בשבוע.
ויש להוסיף כי גם ביום השישי של מעשי בראשית, היה בסוף היום בחינה של מלכות ה', וכמובא בגמרא: "בשישי היו אומרים 'י-הוה מלך גאות לבש... נכון כסאך מאז' על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן"(ראש השנה לא.).
לכו נרננה
וכהקדמה לסידרת המזמורים בא מזמור "לכו נרננה", העוסק בכללות חובת השירה והרננה לפני ה'. והנה תוכן השבחים והשירה שבמזמור זה עוסק בגדולת מעשיו על כל הבריאה בכללות, וכמו שמפרט המשורר: "אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָ֑רֶץ וְתוֹעֲפ֖וֹת הָרִ֣ים לֽוֹ׃ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַ֭יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ׃"(תהילים צה ד-ה). אכן הוא מוסיף ומדגיש את עניינו המיוחד של עם ישראל: "בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יְ-הוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃ כִּ֘י ה֤וּא אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ"(תהילים צה ו-ז), כי בהיות ישראל עם ה' וצאן מרעיתו, מוטלת עליהם החובה ולהריע ולהשתחוות לִֽפְנֵי־יְ-הוָ֥ה.
והנה פרק זה עוסק בכבוד ה' בהיותו ה"בורא" אבל הפרקים הבאים עוסקים בכבוד ה' מטעם היותו "המלך".