א לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַיהוָ֑ה נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃ ב נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃ ג כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְהוָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים׃ ד אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָ֑רֶץ וְתוֹעֲפ֖וֹת הָרִ֣ים לֽוֹ׃ ה אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַ֭יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ׃ ו בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יְהוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃ ז כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ׃ ח אַל־תַּקְשׁ֣וּ לְ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר׃ ט אֲשֶׁ֣ר נִ֭סּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶ֑ם בְּ֝חָנ֗וּנִי גַּם־רָא֥וּ פָעֳלִֽי׃ י אַרְבָּ֘עִ֤ים שָׁנָ֨ה ׀ אָ֘ק֤וּט בְּד֗וֹר וָאֹמַ֗ר עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וְ֝הֵ֗ם לֹא־יָדְע֥וּ דְרָכָֽי׃ יא אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם־יְ֝בֹא֗וּן אֶל־מְנוּחָתִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
לכו נרננה - לכו אלי כמו מלת סורו, דברי המשורר לישראל.
פסוק ב:
נקדמה - שנודה לו ותרועתינו תהיה עם זמירות, כי זאת היא התודה והזמירות, כי הוא תקיף.
פסוק ג:
כי גדול ומלך על כל - מלאכי שמים, כי מלאכיו הם והם עושי מלאכותו.
פסוק ד:
אשר - בעבור שהזכיר צבא השמים, אמר: כי ברשותו תחתיות ארץ, גם ההרים הגבוהים על הארץ.
פסוק ד:
ותועפות - כח. ויש אומרים: כמו קרנים.
פסוק ה:
אשר - הזכיר בפסוק הזה הים והיבשה כי הם כמו כדור אחד בראיות גמורות מחכמת התולדה.
פסוק ו:
בואו - בעבור שהזכיר שהוא מלך, על כן אנו חייבין להשתחות לפניו.
פסוק ו:
נברכה - כמו: ויברך על ברכיו.
פסוק ו:
וטעם עושינו - כי עשה הים והיבשה והם כללים ומהם עשה הפרטים.
פסוק ז:
כי, אלהינו - מרחוק, או אלהינו אמונתו.
פסוק ז:
וצאן ידו - כנגד ידיו יצרו.
פסוק ז:
וטעם היום – דבק עם בואו נשתחוה אם בלבבכם לשמוע בקולו השתחוו לו היום, אם בקולו תשמעון וזה הוא קול השם.
פסוק ח:
אל תקשו - השתבשו המפרשים.
פסוק ח:
כיום מסה - והנכון בעיני: על ביאת המרגלים והמריבה היא נתנה ראש.
פסוק ח:
והמסה – כי שם כתוב: וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.
פסוק ט:
אשר - פירש מי הם המנסים.
פסוק ט:
וטעם ראו פעלי – שמתו כולם במדבר, ככתוב אחריו.
פסוק י:
ארבעים שנה אקוט - כמו ונקוטותם נקטה נפשי בחיי כמו: געלה כי לא מצאנו נבואה למשה בתוך הארבעים.
פסוק י:
וטעם לא ידעו דרכי – כאשר אמר משה: ולא נתן ה' לכם לב לדעת.
פסוק יא:
אשר מנוחתי - שתהיה להם מנוחה ונחלה, כדרך: ושמחתים בבית תפלתי.