לכו נרננה
פרק זה מקביל אל הפרק הבא אחריו, שהושר לפי הכתוב בדברי-הימים (א טז) בהגיע ארון ה' אל המקום בציון אשר יעד לו דוד, אלא שהשני הושר בקודש פנימה וזה שלפנינו חוצה לו בכוונה לזרז העם לבוא אל הקדש, "לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַי-הוָ֑ה...", ולקבל שם פני ה' בתודה ובזמרה.
כִּ֤י אֵ֣-ל גָּד֣וֹל ה' וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים:
(תהילים צה ג)
הכוונה פה ב-"אֱלֹהִֽים" על כוחות הטבע שהיו מונחים ביסוד הפולחן של עמי הקדם, כי לולא זאת, ביחס לאלילים שאין בהם ממש כלל, לא שייך הערך היחסי כי ה' גדול על כל אלהים, ובהתאם לכוונתו זאת - המשורר משליט בשני הפסוקים הבאים את ה' על כל מלוא הטבע לצורותיו השונות.
בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי-ה' עֹשֵֽׂנוּ:
(תהילים צה ו)
"נִ֝בְרְכָ֗ה" - לשון זה כפי שמצאנוהו בכתוב, "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים"(בראשית כד יא), לא שייך באדם אלא בבהמה, ותפס אותו פה בכוונה לרמז על המפורש בפסוק הבא כי הם בבחינת עם מרעיתו וצאן ידו של ה'.
כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם-בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ:
(תהילים צה ז)
"וְצֹ֣אן יָד֑וֹ" - בבחינת צאן הרועה על-יד הרועה מסביב לו.
"הַ֝יּ֗וֹם" - מהיום הזה שבא ה' לשכון במרכז האומה בציון, ו-"הַ֝יּ֗וֹם" חסר מ"ם השימוש.
אַל-תַּקְשׁ֣וּ לְ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר:
(תהילים צה ח)
"כִּמְרִיבָ֑ה, כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר" - שנאמר שם: "ויקרא את שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין"(שמות יז ז), והכוונה: לבל יהיו גם עתה כאז קטני אמנה לפקפק בעדות הארון כי ה' שוכן בקרבם.