א תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה־יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי־עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי׃ ב שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי־חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ׃ ג חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל־הַיּֽוֹם׃ ד שַׂ֭מֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֲ֝דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ ה כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב־חֶ֝֗סֶד לְכָל־קֹרְאֶֽיךָ׃ ו הַאֲזִ֣ינָה יְ֭הוָה תְּפִלָּתִ֑י וְ֝הַקְשִׁ֗יבָה בְּק֣וֹל תַּחֲנוּנוֹתָֽי׃ ז בְּי֣וֹם צָ֭רָתִ֥י אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי׃ ח אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ׃ ט כָּל־גּוֹיִ֤ם ׀ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֤וֹאוּ ׀ וְיִשְׁתַּחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִֽיכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ׃ י כִּֽי־גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ׃ יא ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה ׀ דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ׃ יב אוֹדְךָ֤ ׀ אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל־לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם׃ יג כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה׃ יד אֱלֹהִ֤ים ׀ זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם׃ טו וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ טז פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ יז עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
תפלה. זה המזמור חברו דוד בעודנו בורח מפני שאול ואמר דוד תפלה זו לאל יתברך שישמרהו ויושיעהו מיד מבקשי נפשו: ואמר כי עני ואביון אני. הכפל לחזק, וקרא עצמו עני, כי עני היה באותן המקומות שהיה הולך ולא היה לו סיפוקו אם לא שהיו עוזרים אותו קרוביו ואנשי יהודה בסתר, או הימים אשר היה עם אכיש שהיה מתפרנס משלל האומות:
פסוק ב:
שמרה. השי"ן נקרא בקמ"ץ וגעיה עם הקמ"ץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם (דהי"א כט, יח) זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה יג, לא) שהם חטופים כמשפט, אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הניגון. וכן (מזמור טז, א) שמרני אל כי חסיתי בך:
פסוק ב:
כי חסיד אני. יש תמיהים איך קרא דוד עצמו חסיד, ואין בזה תימה כי חסיד היה עם האלהים ועם אנשים אף על פי שלפעמים הוא חוטא לבו היה ישר ומתחרט בחטא ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו שהיו מריעים לו והוא אינו מריע להם, אבל מטיב להם והם שמחים לאידו והוא שמח לטובתם וכן שאול שהיה רודפו הצילו פעמים וכן לשאר אויביו היה מתחסד עמהם אם כן אין בזה תימה:
פסוק ב:
הבוטח אליך. כאלו אמר אתה אלהי הושע עבדך הבוטח אליך. ואליך כמו הבוטח בך:
פסוק ג:
כל היום. כלומר תמיד כל היום כלומר קריאתי אינה לעוזר אחר אלא אליך לפיכך חנני:
פסוק ד:
שמח נפש. שהוא ביגון ואנחה שמח אותה:
פסוק ד:
נפשי אשא. דרך תחינה בכל לב, או דרך מנחה או דרך תקוה ותוחלת:
פסוק ה:
טוב. לכל הבריות כמו שכתוב טוב ה' לכל:
פסוק ה:
וסלח. לחטאים:
פסוק ו:
האזינה. תחינות רבות שאני מתחנן לפניך:
פסוק ז:
כי תענני. לפניך אקראך ביום צרתי כי ידעתי שתענני כי כל קורא אליך בלב שלם אתה עונה כי אינך כאלהים אחרים שקוראים להם עובדיהם ולא יענו, לפיכך אמר אחריו אין כמוך באלהים והאלהים הם השמש והירח והככבים ועובדיהם סבורים שהם יכולים להציל הצועק והם אף על פי שיש להם ממשלה בתחתונים אינם אלוהות:
פסוק ח:
אין כמוך. בהם כי הם שלוחים ואתה שולח ואין בידם לעשות אלא כפי שהם מצווים:
פסוק ח:
ואין. בהם שיעשה כמעשיך כי הם אינם עושים אלא כפי מצותך:
פסוק ט:
כל. בזמן הזה יש איזה אומות טועים בעבודתם באלהים רבים אבל יהיה עוד זמן שכל הגוים אשר עשית יכירו כי אתה עשית ויבואו וישתחוו לפניך כי יכירו כי אתה אדון הכל:
פסוק ט:
ויכבדו לשמך. לא לשם זולתך וזה יהיה בזמן משיחנו:
פסוק י:
כי. יכירו אז כולם כי אתה גדול על כל אלהים ואתה שעושה נפלאות כשיראו שתעשה נפלאות עם ישראל בהוציאך אותם מביניהם אז יכירו כי אתה אלהים לבדך:
פסוק יא:
הורני. אף על פי שאני יודע כי אתה אלהים לבדך מדרך הקבלה ובמעט ידיעתי אני מתחנן לפניך שתורני דרכיך ותוסיף לי ידיעה בחכמת יצירתך וכי כולם עומדים בכחך וכשאדע זאת הידיעה שהיא חכמת הטבע אהלך באמתך שהיא חכמת האלהות: ואמר אהלך. כלומר יהיה לי דרך ללכת בה אע"פ שלא אוכל להשיג לבבי ליראה שמך, שלא יהא לבי פונה אילך ואילך אלא יחד אותי ליראה שמך ולא אירא מבני אדם אלא שמך לבדך אירא:
פסוק יב:
אודך. ואז כשתיחד לבבי אליך אודך בכל לבי שלא יהיה מקצת לבבי ומחשבתי לזולתך אלא בכל לבי אודך ואכבדה שמך לעולם:
פסוק יג:
כי. והדין עלי שאודך ואכבדה שמך כי חסדך גדול עלי יתכן לפרשו על שעבר שהצילו כמה פעמים מיד אויביו ומיד שאול שבקשו להורגו:
פסוק יג:
ומשאול תחתיה. פירוש הקבר ובאומרו תחתיה הוא כפל הצרה כי כל שאול הוא תחתיה אלא אמר תחתיה לרבות ויש לפרש הפסוק על העתיד:
פסוק יג:
והצלת. כמו ותציל ויש מפרשים משאול תחתיה מדין גיהנם:
פסוק יד:
אלהים זדים קמו עלי. הרודפים אחרי בזדון ולא מוכרחים ואנוסים כי רבים היו שונאי דוד והיו רודפים אותו ברצונם בזדון:
פסוק יד:
ולא שמוך לנגדם. כלומר שקמו עלי ובקשו נפשי לא פחדו ממך שתשלם גמולם:
פסוק טו:
ואתה ה' אל רחום וחנון. שתרחם עלי:
פסוק טו:
וחנון. שתטיב לי:
פסוק טו:
ארך אפים. אם חטאתי הארך אפך לי ולא תענישני עד שאשוב בתשובה שלימה לפניך ותסלח לי כי מדתך ארך אפים: וכן אתה רב חסד ואמת. תרבה לי חסדך ואמתך. והאמת עם דוד הוא לקיים לו דברי המלוכה:
פסוק טז:
פנה. כאדם הפונה מעסקיו ונותן עיניו בדבר אחר:
פסוק טז:
לבן אמתך. זכר האם לפי שהיא עיקר היצירה כי גידול העובר בימי יציאתו בבטן האם הוא ושם מתגדל ונוצר זמן הקצוב גם אחר יציאתו ניזון בשדי האם לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב כי מעשי האדם הן לטוב הן לרע אע"פ שהם בבחירת האדם לפי למודו יהיו מעשיו ויש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. אמר אני עבדך משני פנים אחד שהרגלתי עצמי בעבודתך ועוד כי היה בטבעי ג"כ כי אמי היתה אמתך:
פסוק יז:
עשה עמי אות לטובה. זהו המלוכה והוא יהיה אות לטובה לשונאי כי אתה בחרת בי מאז:
פסוק יז:
ויבושו. כי יראו כי אתה עזרתני ונחמתני: