א תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה־יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי־עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי׃ ב שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי־חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ׃ ג חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל־הַיּֽוֹם׃ ד שַׂ֭מֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֲ֝דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ ה כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב־חֶ֝֗סֶד לְכָל־קֹרְאֶֽיךָ׃ ו הַאֲזִ֣ינָה יְ֭הוָה תְּפִלָּתִ֑י וְ֝הַקְשִׁ֗יבָה בְּק֣וֹל תַּחֲנוּנוֹתָֽי׃ ז בְּי֣וֹם צָ֭רָתִ֥י אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי׃ ח אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ׃ ט כָּל־גּוֹיִ֤ם ׀ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֤וֹאוּ ׀ וְיִשְׁתַּחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִֽיכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ׃ י כִּֽי־גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ׃ יא ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה ׀ דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ׃ יב אוֹדְךָ֤ ׀ אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל־לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם׃ יג כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה׃ יד אֱלֹהִ֤ים ׀ זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם׃ טו וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ טז פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ יז עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
תפלה לדוד. זה המזמור דרשוהו רבותי׳ על הגלות ג״כ אלא שהנראה שהוא נאמ׳ על הזמן שהיה נרדף מפני שאול ומתפלל בהצלחתו ואמ׳ הטה ה׳ אזנך ר״ל שתקבל תפלתי כי עני וגו׳ ר״ל בלא עוזרים ומלת אביון באה מצד רגילות הלשון לסמכה עם מלת עני.
פסוק ב:
ושמרה נפשי נקרא בקמץ רחב עם היותו צווי מפני הטעם שהוא בשין וכן עשקה לי ערבני (ישע׳ לח יד) וכן שמרני אל כי חסיתי בך (מזמ׳ טז). כי חסיד אני תמהו בו רבותי׳ האיך היה קורא עצמו חסיד ודרשו שעל רוב תפלתו היה אומר כלומ׳ חסיד מכל מלכי מזרח ומערב שהם ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך וכיוצא בזה דרשונה על היותו מתעסק בהוראה להסיר מכשול מקרב עמו והוא שאמרו שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם בשפיר ובשליה ולפי זה יהיה ענין חסיד כמו שפל רוח. ועל פי הפשט נראה שכוונתו שישמור נפשו מן האויב ולא יביאהו ליקח הוא נקמתו ממנו כי חסיד אני וכן אין מרצוני לנקום מהם אבל שאשלם להם ברצוני טובה תחת רעה כמו שמצינו בשאול שהיה רודפו ומשתדל להמיתו ובא לידו כמה פעמים שהיה יכול להרגו ולא נגע בו כמו שאמ׳ הוא בעצמו נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (לעיל ד ח) כלומ׳ שהייתי שמח בטובתם וכן אם גמלתי שולמי רע (לעיל ז) ואף הדרש נוטה לענין זה וכמו שאמרו במדרש תילים מי ששומע חרפתו ושותק וכו׳ יכול לקרוא עצמו חסיד ואף במקומות אחרים קרא עצמו חסיד כדכתי׳ לא תתן חסידך לראות שחת (לעיל טז) וכן יגמלני ה׳ כצדקי (לעיל יח כא). הבוטח אליך כמו בך וכמוהו ואל הארון תתן את העדות כמו בארון או הוא כמו עליך ע״ד אל ההרים לא אכל שהוא כמו על ההרים וכן רבים.
פסוק ג:
ואמ׳ אליך אקרא כלומ׳ ולא לעוזר זולתך וכל היום פי׳ כל זמן.
פסוק ד:
ואמ׳ שמח נפש כלומ׳ שהיא בתוגה ואנחה ונפשי אשא הוא לשון מנחה מענין וישא משאת (ברא׳ מג לד) כלומ׳ אני מקריב לפניך חלבי ודמי
פסוק ה:
ואם חטאתי והרביתי פצעי ופשעי אתה ה׳ טוב וסלח לכל קוראיך בצרתם.
פסוק ו:
ותחנונותי מורה הפלגת רוב תחנות.
פסוק ז:
וכי תענני ר״ל כי ידעתי כי תענני.
פסוק ח:
אין כמוך ר״ל לשמוע בקול המתפללים אליו כענין כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ א׳ בכל קראנו אליו (דברים ד ז) באלהים פי׳ כשאר האלוהות וקראם אלהים לפי מחשבת העובד וכן שהיו שאר האומות עובדים לחמה וללבנה ויתר צבא השמים שנקראים אלהים להראות פעולות מהם בארץ באמצעות האל ית׳. ואין כמעשיך שהם אין בידם לשנות תפקידם והאל משנה הטבעים ומחליף כח תולדת המזל לרצונו.
פסוק ט:
ורמז אח״כ לעת הגאולה הגדולה ואמ׳ שבזמן המשיח יהפך אל עמים שפה אחת לקרא כלם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד והוא ענין כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו וגו׳
פסוק י:
כי גדול אתה ועושה נפלאות ויכירו כלם בראותם הנפלאות ההם כי אתה א׳ לבדך. או איפשר שעל כל הזמנים הוא אומ׳ כן שעם עובדם הכוכבים וצבא השמים יודו באלהותו אלא שעובדים אותם לכבודו כדרך ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי (מלאכי א יא). וכן ענין מי לא ייראך מלך הגוים (ירמ׳ י ז) ובאחת יבערו ויכסלו (שם ח).
פסוק יא:
ואמר הורני ה׳ דרכך כלומ׳ שתסעדני ותצילני מצרותי ומטרדותי עד שאוכל להשלים נפשי עד שאהלך באמתך להשיג כפי האיפשר ויחד לבבי ר״ל שלא יפנה בשום דבר אחר
פסוק יב:
והוא ענין אודך בכל לבבי רומז לשתי הלבבות יצר הרע ויצר הטוב כלומ׳ שכל כחותי יתיחדו לעבדך ולכבוד שמך בעולם
פסוק יג:
כי אז יהיה חסדך גדול עלי להציל נפשי משאול תחתיה ולהעלותה ארח חיים למעלה למשכיל.
פסוק יד:
ואמ׳ אח״כ אלהים וכו׳ כלומ׳ צריך אני לעזר אלהי ולא אוכל לקום לעשות כן מצד בחירתי בזה כי זדים קמו עלי ובקשו נפשי ר״ל להורגו או רומז על מנעם אותו מלהשלים נפשו להאבידה ולא שמוך לנגדם כלומ׳ לא יראו ממך
פסוק טז:
ולכן אתה ה׳ פנה אלי ר״ל שתופיע השגחתך עלי לתת לי עזך ר״ל להגבירני עליהם או רומז על שפע השכלי.
פסוק יז:
ועשה עמי אות מפורסם לטובה שיכירו כל השונאים כי אתה ה׳ עזרתני ונחמתני.