פסוק א:תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני - דרך צחות.
פסוק א:ועני ואביון - בעיניו או כנגד מלכי הגוים, או התפלל זאת התפלה לפני מלכו.
פסוק ב:שמרה - יש אומרים: כי שמרה פעל עבר כמו:זכרה ירושלם,כי נפשי שמרה מה שראוי לשמור עד היותי חסיד. ויאמר רבי יהודה בן בלעם: כי הטעם שמור נפשי עד שאהי תמיד חסיד. והנכון: שמלת שמרה נפשי כמו: שמרה נפשי והצילני כי אני חסיד, ואיננו זר כי במזמור: זדים קמו עלי, גם הוא אמר:לא תתן חסידך, יגמלני כצדקי.
פסוק ג:חנני - אין לי מה אעשה, רק שאקרא אליך כל היום שתחנני.
פסוק ד:שמח - טעם אליך ה' נפשי אשא, כדרך: ואליו הוא נושא את נפשו.
פסוק ה:ורב חסד לכל קוראיך - כנגד: כי אליך אקרא כל היום.
פסוק ו:האזינה - שתעשה חסד עמי, כי אתה רב חסד.
פסוק ז:ביום - לא אקרא לנסותך ולא לשוא כי אני בצרה.
פסוק ז:וטעם כי תענני – שאדע דעת אמת כי תענני, בעבור שאין כמוך באלהים, ה' כדברי משה: כה' אלהינו בכל קראינו אליו.
פסוק ט:כל - כאשר יראו הגוים שסבבוני כי אני בצרה גדולה כאשר יספרו לאחרים שהושעתני, כי אני עני ואביון, אז יבאו אליך הגוים לכבוד שמך.
פסוק י:כי - אז יספרו הגוים גדולתך ויכחשו אלהיהם ויודו כי אתה אלהים לבדך ואלהיהם אינם אלהים.
פסוק יא:הורני - בראותי בדרך נבואה כי יענהו השם והוא מתחנן לתקן לו סבות ועלילות להוסיף ליראה את שמך.
פסוק יא:ומלת יחד – מגזרת יחיד, או חבר מגזרת יחד.
פסוק יב:אודך - על החסד שגמלתני הכתוב אחריו, הוסיף דוד במלת עצמו לעולם יותר מן הגוים שאמר עליהם ויכבדו והוסיף על הגוים המכבדים שמו מלת לעולם.
פסוק יג:כי תחתיה - תואר לשאול, כי לא שאול תודך.
פסוק יד:אלהים זדים - כנגד כי חסיד אני.
פסוק יד:ועריצים - כנגד כי עני ואביון.
פסוק יז:עשה - טעם אות שיפלא בעיני הרואים.
פסוק יז:ונחמתני - מהצרות שעברו עלי.