א תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה־יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי־עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי׃ ב שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי־חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ׃ ג חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל־הַיּֽוֹם׃ ד שַׂ֭מֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֲ֝דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ ה כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב־חֶ֝֗סֶד לְכָל־קֹרְאֶֽיךָ׃ ו הַאֲזִ֣ינָה יְ֭הוָה תְּפִלָּתִ֑י וְ֝הַקְשִׁ֗יבָה בְּק֣וֹל תַּחֲנוּנוֹתָֽי׃ ז בְּי֣וֹם צָ֭רָתִ֥י אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי׃ ח אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ׃ ט כָּל־גּוֹיִ֤ם ׀ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֤וֹאוּ ׀ וְיִשְׁתַּחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִֽיכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ׃ י כִּֽי־גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ׃ יא ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה ׀ דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ׃ יב אוֹדְךָ֤ ׀ אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל־לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם׃ יג כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה׃ יד אֱלֹהִ֤ים ׀ זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם׃ טו וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ טז פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ יז עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
תְּפִלָּה לְדָוִד. הַטֵּה, ה', אָזְנְךָ, ועֲנֵנִי, כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי וראוי לרחמים, ולוּ בגלל אומללותי. ובקשה פרטית יותר:
פסוק ב:
שָׁמְרָה נַפְשִׁי מכל צרה, כִּי חָסִיד ההולך בדרך טובה וישרה ונאמן לך ביותר אָנִי. הוֹשַׁע את עַבְדְּךָאַתָּה, אֱלֹהַי, את עבדך הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ.
פסוק ג:
חָנֵּנִי, אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם.
פסוק ד:
שַׂמֵּחַ את נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ, כִּי אֵלֶיךָ, אֲדֹנָי, נַפְשִׁי אֶשָּׂא, ארים, אליך אפנה. רק אתה מקור תקוותי ומשעני.
פסוק ה:
כִּי אַתָּה, אֲדֹנָי, טוֹב וְסַלָּח, סלחן, ועל כן אם חטאתי אתה תמחל לי, וְאתה רַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ.
פסוק ו:
הַאֲזִינָה, ה', תְּפִלָּתִי, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי, תחנוני.
פסוק ז:
בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ, כִּי יודע אני שאתה תַעֲנֵנִי בצרתי.
פסוק ח:
אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ.
פסוק ט:
ראוי אפוא שכָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ, ה', וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ.
פסוק י:
כִּי גָדוֹל אַתָּה וְאתה עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת. אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ, ואין עוד זולתך.
פסוק יא:
כאן דוד מוסיף להתפלל על דברים שונים: הוֹרֵנִי, ה', את דַּרְכֶּךָ; אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, – באמת שלך, באופן הראוי והנכון המתקיים לנצח. יַחֵד את לְבָבִי שלא יהיה עסוק בשום דבר אחר אלא לְיִרְאָה שְׁמֶךָ.
פסוק יב:
אוֹדְךָ, אֲדֹנָי אֱלֹהַי, בְּכָל לְבָבִי; וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם,
פסוק יג:
כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי, וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה.
פסוק יד:
כאן הוא מבקש עזרה לצרכיו בעולם הזה: אֱלֹהִים, זֵדִים, רשעים קָמוּ עָלַי להילחם כנגדי, וַעֲדַת עָרִיצִים, אנשים עזים בִּקְשׁוּ את נַפְשִׁי, וכל אלה לֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. הם אינם מתחשבים ברצונך אלא נוהגים בשרירות לבם.
פסוק טו:
וְאַתָּה, אֲדֹנָי, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת,
פסוק טז:
פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, תְּנָה עֻזְּךָ, גבורתך לְעַבְדֶּךָ, וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ, שפחתך. דומה אני לעבד שנולד לתוך העבדות, שמעולם לא ידע חוויה אחרת, ואפילו לא אדונים אחרים.
פסוק יז:
עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת, סימן לְטוֹבָה, שייראה גם בעיני אחרים כאות לכך שאני נחלץ מצרותי, וְאז יִרְאוּ שׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ, כי יראו כִּי אַתָּה, ה', עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי.