פסוק ב:מה ידידות משכנותיך. כמה אהובות וחביבות משכנותיך:
פסוק ג:כלתה. נתאותה כמו (שמואל ב י״ג:ל״ט) ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום:
פסוק ג:לחצרות ה'. כי חרבו ועל הגלות אמרה:
פסוק ג:לבי ובשרי ירננו. יתפללו על זאת:
פסוק ד:גם צפור מצאה בית. בחרבנו קננו בו הצפרים, ומדרש אגדה בבניינו מדבר והצפור היא כנסת ישראל:
פסוק ה:אשרי. מי שיגיע עוד לישב בביתך ועוד יהללוך בתוכו:
פסוק ו:עוז לו בך. אשר שם אותך עוז מבטחו:
פסוק ו:מסלות בלבבם. מחשב בלבו מסלות דרכיו ליישר את דרכו:
פסוק ז:עוברי בעמק הבכא. אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה:
פסוק ז:מעין ישיתוהו. בדמעות עיניהם:
פסוק ז:גם ברכות יעטה מורה. מברכים ומודים לשמו ואומרים יפה דן אותנו ואמת דינו וברכות יעטה לנו המורים אותנו ללכת בדרך הטוב ולא שמענו לו:
פסוק ח:ילכו מחיל אל חיל. אותם הנזכרים למעלה יושבי ביתך אשר מסילות בלבבם:
פסוק ח:מחיל אל חיל. מבית המדרש לב"ה ויראה צבאם וחילם אל הקב"ה בציון:
פסוק ט:שמעה תפלתי. לבנות ביתך:
פסוק י:מגננו. הוא בית המקדש המגין עלינו:
פסוק י:והבט פני. (דוד) משיחך והסתכל בחסדיו ובטרחו אשר טרח וייגע על בנינו:
פסוק יא:כי טוב יום. אחד בחצריך ולמחר ימות מלחיות אלף שנים במקום אחר:
פסוק יא:בחרתי הסתופף. על הסף ועל המזוזות לשקוד:
פסוק יא:מדור באהלי רשע. מלהיות דר בשלוה באהלי עשו הרשע להדבק בהם:
פסוק יב:כי שמש ומגן. יש לפתור שמש כמשמעו, ומדרש תהלים פותרו ל' שיני חומה: