מזמור לעולֶה בית ה'
מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵ-ל חָי:
(תהילים פד ב-ג)
פסוקים אלה מביעים תוקף געגועיו מרחוק על בית ה'.
"לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵ-ל חָי" - מה קולע המבטא הזה! כי אך בבית ה', במקום קדשו, לא רק הנפש, כי אם גם חושי הבשר, מושפעים ומתעוררים מזיו הקדושה העליונה, עד כי תפעם בקרבם ההרגשה כי "אֵ-ל חָי" בקרבתם.
גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָא-וֹת מַלְכִּי וֵא-לֹהָי:
(תהילים פד ד)
הכוונה: אמנם אין הוא בקי בדרכים המובילים לציון, אפס הלא גם הציפור "אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' " מצאה בחוש הרגשתה את ביתו, ואיככה זה לא ימצאנו הוא?
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם:
(תהילים פד ה-ו)
הכוונה: אכן מאושרים היושבים לפני ה' תמיד, אפס מאושרים גם אלה אשר עוֹז להם בה' בשעה שהמְסִלּוֹת לציון בליבם ומעפילים לעלות בית ה'!
עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה:
(תהילים פד ז)
לסוף תשוקתו הבליגה על ביעותי הדרך, והוא הרהיב בנפשו עוז להִלּוּוֹת אל אורחת עולים, ואחרי לכתו עמם בדרך צמאון אין מים, עוברים הם בְּעֵמֶק הַבָּכָא המכוסה יער, מקום שם אצורים מים בבטן האדמה, ואותו עמק "מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ" לשבור צמאם; ושמחתם עוד תגדל - אם ירד בעודם בדרך גשם-מוֹרֶה, המשאיר אחריו שפעת מים, ואז "גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה"! [וכן כתוב בתרי עשר: "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון"(יואל ב כג)].
יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱ-לֹהִים בְּצִיּוֹן:
(תהילים פד ח)
"יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" - כלומר, דרכם מוצלחה עד כי יֵרָאֶה, העולה שלנו, אֶל אֱ-לֹהִים בְּצִיּוֹן.
ה' אֱ-לֹהִים צְבָא-וֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱ-לֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:
(תהילים פד ט-י)
הוא הגיע, והוא כבר שם בבית ה', במחוז געגועי קדשו. מלבו המרטט בחרדת קדש נובע אל פיו שפך שיח לפני ה', לפני א-ל חי!... אפס חלילה לו, חולין הוא לו, להתפלל בשעה עילאה (=עליונה) זו בעדו ובעד ביתו! תפילתו נשואה כעת בעד המלך ובעד הצלחתו, המסמלת לו הצלחת הגוי כולו; והוא תפילה כי יראה ה' את משיחו, מגינו של העם, ויבט פניו ברצון! ומלוא התארים, "ה' אֱ-לֹהִים צְבָא-וֹת", מסמן רגש קרבת א-להים המפעם עתה בקרבו!
כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱ-לֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע:
(תהילים פד יא)
לאחר שנעצר לפני ה' כיום תמים, הגיעה השעה לשוב לביתו, ולפני הִפּרדו משם הוא נותן בזה ביטוי לרגשות האושר העליון שנאצרו בלבו במשך התעכבו בחצרות בית ה'.
"בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱ-לֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע" - בחרתי להדחק אל סף בית ה' מפני ההמון הרב הממלא אותו מפה לפה מאשר לדור ברווחה באהלי רשע [הסגנון "בְּבֵית אֱ-לֹהַי" הוא לעד כי מאז ביקר בו הוא חש קרבת א-לוהים].
כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱ-לֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים:
(תהילים פד יב)
פעולת הביקור הקצר מה רבה היא: כי אור הקודש כשֶׁמֶשׁ מלווהו בדרכו, וּמָגֵן יהיה לו ה' מעתה להגן עליו בשלומו. חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לו במקומו בעירו, ולֹא יִמְנַע טוֹב ממנו, שהלך "בְּתָמִים" ובלב בטוח לבקר בהיכלו.
ה' צְבָא-וֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
(תהילים פד יג)
זו הקריאה הוא קורא על עצמו, כי הן רק הודות לביטחונו בה' הצליח עתה בידו חפצו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.