פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, הממונה על המקהלה או הנגנים עַל הַגִּתִּית, לִבְנֵי קֹרַח, ממשוררי הלויים מִזְמוֹר.
פסוק ב:מַה יְּדִידוֹת, כמה נועם וחיבה יש במִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, ה' צְבָאוֹת.
פסוק ג:נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה, התגעגעה מאוד נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'. לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ שיר כיסופים אֶל אֵל חָי.
פסוק ד:גַּם-צִפּוֹר נודדת מָצְאָה לבסוף בַיִת, וּדְרוֹר מצאה קֵן לָהּ, אֲשֶׁר בו היא שָׁתָה, שׂמה את אֶפְרֹחֶיהָ. כך אני, הנודד, מחפש למצוא את מקום משכני אֶת, עם מִזְבְּחוֹתֶיךָ, ה' צְבָאוֹת, מַלְכִּי וֵאלֹהָי. רק שם ארצה להקים את קני וביתי, לרנן ולהלל שם –
פסוק ה:אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ, עוֹד, שוב ושוב יְהַלְלוּךָ. סֶּלָה.
פסוק ו:אַשְׁרֵי האָדָם שעוֹז-לוֹ בָךְ, שמוצא בך את מקור כוחו. אשריהם של בני אדם שמְסִלּוֹת פונות אליך בִּלְבָבָם.
פסוק ז:אלו עֹבְרֵי, העוברים בְּעֵמֶק הַבָּכָא, בעמק של דמעות, או: עמק מסוים ליד ירושלים שגדלו בו בכאים – מין עצים, מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, תפילותיהם ועבודתם הופכות את העמק הזה למקור מים. גַּם-בְּרָכוֹת יַעְטֶה, ילבש, כלומר יבורך המוֹרֶה, מי שמורה את הדרך אל המקומות הללו. לחלופין: גם העוברים בדרך בבכי, כך שדמעתם נובעת מהם כמו ממעיין, מברכים ומודים לה' המורה את דרכם לשוב אליו.
פסוק ח:יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל-חָיִל, מהצלחה להצלחה. יֵרָאֶה כל אחד מהם בסוף דרכו אֶל, אצל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן.
פסוק ט:ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, הַאֲזִינָה לבקשתי, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. סֶלָה.
פסוק י:את מָגִנֵּנוּ, מלכנו המגן עלינו רְאֵה, השגח עליו, או: בְּחר בו, אֱלֹהִים, וְהַבֵּט בעין טובה, בהשגחה מיוחדת על פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, מלכך המשוח.
פסוק יא:כִּי טוֹב-יוֹם אחד בַּחֲצֵרֶיךָ יותר מֵאלֶף ימים בכל מקום אחר. בָּחַרְתִּי להִסְתּוֹפֵף, לעמוד על הסף בְּבֵית אֱלֹהַי מאשר לדּוּר, לגור בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע.
פסוק יב:כִּי שֶׁמֶשׁ, מקור האור והעצמה וגם מָגֵן, שומר ומעניק מחסה ה' אֱלֹהִים. חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה', ולֹא יִמְנַע טוֹב – לַהֹלְכִים בְּתָמִים.
פסוק יג:ה' צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ.