א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱ‍ֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּעֲדַת־אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט׃ ב עַד־מָתַ֥י תִּשְׁפְּטוּ־עָ֑וֶל וּפְנֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תִּשְׂאוּ־סֶֽלָה׃ ג שִׁפְטוּ־דַ֥ל וְיָת֑וֹם עָנִ֖י וָרָ֣שׁ הַצְדִּֽיקוּ׃ ד פַּלְּטוּ־דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ׃ ה לֹ֤א יָֽדְע֨וּ ׀ וְלֹ֥א יָבִ֗ינוּ בַּחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֝מּ֗וֹטוּ כָּל־מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ ו אֲ‍ֽנִי־אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם׃ ז אָ֭כֵן כְּאָדָ֣ם תְּמוּת֑וּן וּכְאַחַ֖ד הַשָּׂרִ֣ים תִּפֹּֽלוּ׃ ח קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים שָׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה תִ֝נְחַ֗ל בְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
מזמור לאסף אלהים - טעם נצב בעדת אל - הכבוד שהוא עם עדת ישראל.
פסוק א:
בקרב אלהים - הם המלאכים שהם האלהים וצבא השמים בני האלהים, כי על ידי המלאכים הם כל משפט אלהים בארץ.
פסוק א:
ויש אומרים: כי בקרב אלהים – כמו: אלהים לא תקלל. והטעם: כי הוא בקרבם ויש להם לישמר שלא ישפטו עול.
פסוק ב:
עד - עתה יוכיח השופטים שהם אלהים מתי תשפטו משפט עול, כי כח השם במלאכים בפעלים.
פסוק ב:
ופני רשעים תשאו - הפך: נפלו פניך, על כן אחריו: הלא אם תטיב שאת.
פסוק ג:
שפטו - עשו משפט יתום שאין עוזר לו, שלא יוכל לדבר ואלמנה שאין לה בעל הצדיקו, כי הרשעים יעשו להם חמס ואתם נושאים פניהם.
פסוק ד:
פלטו - שפטו דל בממון ופלטו דל בנפש.
פסוק ה:
לא - דברי המשורר שהוכיחם ולא ידעו ולא הבינו, או טעמו, שתקו כאילו לא ידעו.
פסוק ה:
וטעם בחשכה יתהלכו – כי השוחד יעור עיני פקחים.
פסוק ה:
וטעם ימוטו – ראוים הם מוסדי ארץ שימוטו בעבור עיוות הדין, או לא יחוסו השופטים שימוטו כל מוסדי ארץ.
פסוק ו:
אני - מושב אלהים ישבתם.
פסוק ו:
ובני עליון - כמלאכים.
פסוק ז:
אכן - אין אתם רק כאדם תמותון. והטעם: כי נשמתכם כנשמת המלאכים והנה אינכם רק כגופות תמותון.
פסוק ז:
וכאחד השרים - המתגברים ועושים חמס וככה דרך שרים וכל שופטי ארץ.
פסוק ח:
קומה - תפלת המשורר, או ידבר על לשון הצועקים חמס או דרך נבואה.
פסוק ח:
ובי"ת בכל הגוים – נוסף כמו: לכו לחמו בלחמי ויהיה הפועל יוצא כדרך: ונחלתנו ונחל ה' את יהודה חלקו. ורבי יהודה הלוי אמר: אתה תהיה נחלה לצועקים בכל הגוים.