פסוק א:מזמור לאסף אלהים - טעם נצב בעדת אל - הכבוד שהוא עם עדת ישראל.
פסוק א:בקרב אלהים - הם המלאכים שהם האלהים וצבא השמים בני האלהים, כי על ידי המלאכים הם כל משפט אלהים בארץ.
פסוק א:ויש אומרים: כי בקרב אלהים – כמו: אלהים לא תקלל. והטעם: כי הוא בקרבם ויש להם לישמר שלא ישפטו עול.
פסוק ב:עד - עתה יוכיח השופטים שהם אלהים מתי תשפטו משפט עול, כי כח השם במלאכים בפעלים.
פסוק ב:ופני רשעים תשאו - הפך: נפלו פניך, על כן אחריו: הלא אם תטיב שאת.
פסוק ג:שפטו - עשו משפט יתום שאין עוזר לו, שלא יוכל לדבר ואלמנה שאין לה בעל הצדיקו, כי הרשעים יעשו להם חמס ואתם נושאים פניהם.
פסוק ד:פלטו - שפטו דל בממון ופלטו דל בנפש.
פסוק ה:לא - דברי המשורר שהוכיחם ולא ידעו ולא הבינו, או טעמו, שתקו כאילו לא ידעו.
פסוק ה:וטעם בחשכה יתהלכו – כי השוחד יעור עיני פקחים.
פסוק ה:וטעם ימוטו – ראוים הם מוסדי ארץ שימוטו בעבור עיוות הדין, או לא יחוסו השופטים שימוטו כל מוסדי ארץ.
פסוק ו:אני - מושב אלהים ישבתם.
פסוק ו:ובני עליון - כמלאכים.
פסוק ז:אכן - אין אתם רק כאדם תמותון. והטעם: כי נשמתכם כנשמת המלאכים והנה אינכם רק כגופות תמותון.
פסוק ז:וכאחד השרים - המתגברים ועושים חמס וככה דרך שרים וכל שופטי ארץ.
פסוק ח:קומה - תפלת המשורר, או ידבר על לשון הצועקים חמס או דרך נבואה.
פסוק ח:ובי"ת בכל הגוים – נוסף כמו: לכו לחמו בלחמי ויהיה הפועל יוצא כדרך: ונחלתנו ונחל ה' את יהודה חלקו. ורבי יהודה הלוי אמר: אתה תהיה נחלה לצועקים בכל הגוים.