פסוק א:על ידותון. על הדתות ועל הדינין העוברים על ישראל:
פסוק ג:לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה:
פסוק ג:ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה:
פסוק ד:אזכרה אלהים. החסד שהיה רגיל לעשות לי בימי חבתי:
פסוק ד:אשיחה. באותן חסדים וטובות:
פסוק ד:ותתעטף רוחי. פשמי"ר בלע"ז:
פסוק ה:אחזת שמורות עיני. שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם נעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זו של גלות תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדבור בי:
פסוק ו:חשבתי ימים מקדם. לזכור החסדים שעשית עם אבותינו:
פסוק ז:אזכרה נגינתי בלילה. בימי הגלות הזה הדומה ללילה אני זוכר את נגינותי שהייתי מנגן בימי קדם בב"ה:
פסוק ז:עם לבבי אשיחה. אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב"ה ואני תמיה הלעולמים יזנח:
פסוק ט:האפס. שמא כלה חסדו:
פסוק ט:גמר אומר. גזירת עולם שלא ישוב מחרונו עוד:
פסוק י:השכח חנות. להיות חונן, חנות כמו עשות ראות, ל"א חנות חנינות:
פסוק י:אם קפץ באף רחמיו סלה. לשון לא תקפוץ ידך (דברים טו) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החמה:
פסוק יא:ואמר חלותי היא. מחשבתי אומרת כי אין זאת אלא להחלותי וליראני לשוב אליו:
פסוק יא:חלותי. כמו לחלותי לשון חולי וחיל:
פסוק יא:שנות ימין עליון. את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו:
פסוק יג:והגיתי בכל פעלך. שעשית לנו כבר:
פסוק יד:בקדש דרכך. דרך מדתך לקדש את שמך בעולם לעשות דין ברשעי':
פסוק יז:ראוך מים. רבים כשנגלית על הים:
פסוק יח:זורמו מים עבות. שחקים נטפו זרם מים עבים:
פסוק יט:בגלגל. כמו כגלגל, קול רעמך כגלגל על הים להום את מחנה מצרים:
פסוק כ:ועקבותיך לא נודעו. אין הפסיעות נכרות על המים, ועקבותיך טרצ"ש בלע"ז: