פסוק ב:והאזין. המקור במקום עתיד ויאזין:
פסוק ג:ידי נגרה. ידי זבה ליחה:
פסוק ג:ולא תפוג. ולא תפסק לזוב, עיני נגרה מאין הפוגות:
פסוק ד:ואהמיה. היו"ד למ"ד הפעל והה"א נוספת, אהמה בקול, ואשיח בלחש.
פסוק ד:ותתעטף רוחי. היא העילוף לגמרי, סדר החולשה עד העטפת הרוח:
פסוק ה:אחזת שמורות עיני. כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי:
פסוק ו:ימים מקדם. הוא ימי הילדות, ובמליצה ימי יצ"מ, ושנות עולמים הדורות שאחריו:
פסוק ז:אזכרה. שעורו אזכרה בלילה נגינתי, ויחפש כפשטו, שחופש וחוקר בדבר:
פסוק ט:האפס, גמר. הגמר משתתף עם המלות המורים על ההשלמה, כי ההבטחה יצוייר שהיה עד כמה דורות תמשך ונשלם הזמן, אבל החסד הוא דבר שאין לו גבול, אמר אפסי (וכנ"ל י"ב ב'), ויש הבדל בין עולם ונצח ובין דור ודור, שדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כמ"ש למעלה ל"ג י"א:
פסוק י:חנות. מקור בתוס' תי"ו:
פסוק י:קפץ. סתם ומנע, כמו וכל עולה קפצה פיה:
פסוק יא:חלותי. שרשו חלה, והוא מקור מבנין הכבד:
פסוק יא:שנות. ענין שינוי, כמו כי אני ה' לא שניתי:
פסוק יב:מעללי, פעלך. פעל, מציין העסק שעוסק באיזה דבר, ומעלל יציין פעולות מוסריות שמוצאם מתכונות נפשיות (כנ"ל כ"ח), ואצל ה' הדברים שיעשה מצד מדותיו לרחמים או לדין וכדומה:
פסוק יח:זרמו. מפועל הכבד ע"ד המרובע, העבות זורמו מים, היינו העבים, ורעהו בקר לא עבות (ש"ב כ"ג) ומבואר אצלי תמיד כי שחקים גבוהים משמים ומציינים מקום הפלאות והנסים (עי' ישעיה מ"ה ח').
פסוק יח:חצציך. מענין חצים, ור"ל הברקים כמו ויצא כברק חצו (זכריה ט׳:י״ד) וישלח חציו וברקים רב (למעלה י"ח) שלח חיציך ברק ברק (להלן קמ"ד):
פסוק כ:דרכך, שבילך. שביל הוא מה שילך בו איש יחיד בודד: