פסוק א:על ידותון. בעבור הדתות והדינין שעברו על ישראל או הוא שם כלי נגון:
פסוק ב:קולי. ארים קולי אל אלהים ואצעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי:
פסוק ג:ביום צרתי. בעת בוא הצרה דרשתי את ה׳:
פסוק ג:ידי. ר״ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין:
פסוק ד:אזכרה. כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה:
פסוק ד:אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב:
פסוק ה:אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א״כ לסגרם כדרך הישן:
פסוק ה:נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר:
פסוק ו:חשבתי. אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם:
פסוק ו:שנות עולמים. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ז:בלילה. היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה״מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר:
פסוק ח:הלעולמים. וכי עד עולם יעזוב ה׳ אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם:
פסוק ט:האפס. וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות דור דורים ר״ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו:
פסוק י:השכח. וכי שכח ה׳ לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה:
פסוק יא:ואומר. אשיב אמרי אלי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב:
פסוק יב:אזכור. כי אזכור מעשה ה׳ אשר לא קצרה ידו:
פסוק יב:מקדם פלאך. הפלאות שעשית לי מימי קדם:
פסוק יג:והגיתי. אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש:
פסוק יד:אלהים. אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעים אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם:
פסוק טו:אתה האל. ולא אחר:
פסוק טו:הודעת. פרסמת עוזך בין העמים:
פסוק טז:בזרוע. בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים:
פסוק טז:בני יעקב ויוסף. כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע״ש שניהם:
פסוק טז:סלה. ר״ל גאולה שלימה עד עולם ולא חזרו להשתעבד בהם:
פסוק יז:ראוך מים. כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו במקומם:
פסוק יז:תהומות. עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יח:זורמו מים עבות. העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להומם את מצרים:
פסוק יח:קול. זה קול הרעם:
פסוק יח:חצציך. הם הברקים שהם חציו של מקום:
פסוק יט:בגלגל. קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ״ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות י״ד:כ״ה):
פסוק יט:האירו. הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה:
פסוק כ:בים דרכך. עשית דרכך בים:
פסוק כ:ושבילך. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כ:לא נודעו. לא היה ניכר מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים:
פסוק כא:נחית כצאן. כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע״י משה ואהרן (וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ״א לעורר לבנו לתשובה):