פסוק א:למנצח וכו׳ על ידותון כמו לידותון כמו ותתפלל חנה על ה׳ שהוא אל ה׳ והוא שנתנו לידותון לשורר וכוונת המזמור על לשון בני הגלות כמתפללים על צרתם ואורך גלותם
פסוק ב:ואמ׳ קולי אל א׳ ואצעקה ר״ל מרוב הצרות וחזר אח״כ לדבר בנמצא ואמ׳ והאזין אלי כלומ׳ אחר שאני צועק אליך אף ברחמיך האזן אלי.
פסוק ג:ואמ׳ ביום צרתי על זמן הצרה. ואמ׳ ידי לילה נגרה ופי׳ ידי מכתי ולילה על זמן הגלות ודמה הגלות למכה גדולה שמרוב חזקה היא נתכת ונמססת עד שהיא נגרת בהתכה ואחר שמכתו נגרת ר״ל דרך משל שכבדה מכתו מאד. וי״מ ידי מחשבתי ולילה ממש לילה שהוא עת המחשבה ואמ׳ שמחשבתו נתכה ונמססה עד שלא יכול להעמידה בענין אחר מרוב מבוכותיו כדרך ויתכו כמים שאגותי (איוב ג כד) ר״ל המיותי שאני הומה על צרותי ולא תפוג ענינו לא תרפה מן החוזק ההוא ואמ׳ תפוג שהוא לשון צינון כי חוזק הדבר יקרא חום גדול והשקטו יקרא הצנה.
פסוק ד:ואהמיה כמו ואהמה ותתעטף רוחי כלומ׳ שיכסה ויאטם כי מרוב צער יתעטף האדם קצתו על קצתו מרוב דאגה.
פסוק ה:ומלת שמורות עיני י״מ כמו שומרות ונאמ׳ על העפעפים שהם שומרות העינים כלומ׳ אחזת עפעפי שלא ידבקו זה בזה ר״ל שמרוב מבוכותי העמדתני ביקיצה שלא אוכל לישן. וי״מ שמורות כמו אשמורות והוא חסר בית כלומ׳ באשמורות הלילה שהיה ראוי לי להקיץ אחזת עיני שלא יעורו משנתם כלומ׳ שאעמוד נרדם מאוטם לבי לרוב הצרות. ונפעמתי לשון כתיתה ושבירה מלשון ותפעם רוחו (ברא׳ מא ח) וי״מ בשניהם לשון בהלה. ולא אדבר כי בדברו ירוח לו.
פסוק ו:ואמ׳ חשבתי ימים מקדם כלומ׳ כשחשבתי בגלות ימי קדם ושנות עולמים ר״ל זמנים ארוכים שהתחיל בהם הגלות ונתארך כל כך
פסוק ז:אזכרה נגינתי ר״ל תפלתי בלילה ר״ל בזמן הגלות ואני מדבר בזה עם לבבי ורוחי יחפש וחקר. ויש לפרש נגינתי רמז על נבואת הישועה.
פסוק ח:ואמ׳ בדברי תפלתו הלעולם יזנח ה׳ את עמו בגלות ולא יוסיף לרצות עוד בעמו
פסוק ט:האפס מהם חסדו לנצח וגמר אומר ר״ל שגזר בגלות גזרה מוחלטת לדור ודור.
פסוק י:השכח חנות אל ר״ל החנינות והחסדים שהיה רגיל לעשות עמנו אם קפץ באף רחמיו ר״ל סגר ואסף כמו לא תקפוץ את ידך (דברים טו ז) רחמיו באף וברוגז.
פסוק יא:וענין ואומר חלותי היא קשה לפרש ורוב מפרשים יסכימו שהוא שם מלשון חלל בקבוץ רבים בשקל חנות ור״ל תמותות והכנוי והיו״ד כנוי מדבר בעדו כלומ׳ תמותתי היא באורך הגלות. ואמ׳ שנות ימין עליון הם מפרשים שהוא מוסב למה שאחריו כלומ׳ שנות ימין עליון אזכור ומלת אזכור נדרשת לפניה ולאחריה כלומ׳ שנות ימין עליון אזכור
פסוק יב:ואזכור מעללי יה. ולשיטה זו יש לפרש ואומר וכו׳ כשאני בתוקף הצרות עד שכמעט שאני מחזיק [עצמי] כמת אני בוטח באל וזוכר שנות ימין עליון ומעללי יה וגו׳ ומ״מ נראה לפרש כשאני רואה הגלות ואני סבור להתיאש ואומר חלותי כלומ׳ תמותתי שנות ימין עליון ר״ל לנצח נצחים בלא תוחלת ולא אצא משם ושם אמות אני בוטח בו יתע׳ וזוכר מעללי יה וכי אזכרה מקדם פלאך פי׳ כי אזכרה פלאך אשר מקדם ואהגה בכל פעלך ובעלילותיך ר״ל פעולותיך אשיחה ואמ׳ בכל על יחיד דרך זרות.
פסוק יד:ואמר א׳ בקדש דרכך כלומ׳ אתה א׳ עליון שדרכך בקדש ר״ל בשמים מי אל גדול כמוך כענין כי מי בשחק יערוך לה׳ (תה׳ פ״ט).
פסוק טו:ואמ׳ אתה האל עושה פלא כלומ׳ עם היותך בשמים אתה מודיע ומפרסם גבורתך בארץ והוא אומ׳ אתה האל עושה פלא רמז על העולם ושנוי הטבע באותות ובמופתים והוא ענין הודעת בעמים עזך רומז ליציאת מצרים
פסוק טז:והוא ענין גאלת בזרוע ר״ל בכח גדול על פניהם הרעים ואף על השתדלותם עמך אשר קנית בימי אברהם והם בני יעקב ויוסף ויחסם גם ליוסף על שהוא כלכלם כל ימי חייו.
פסוק יז:ראוך מים ר״ל ים סוף יחילו ר״ל שיקרעו והוא ענין אף ירגזו תהומות.
פסוק יח:וזורמו עבר מפועל מרובע מענין זרם מים ואמ׳ כי העבים שפכו מים בזרם ושחקים נתנו קול ואף חצציך ר״ל אבנים קטנות כעין חצץ וזהו הרמוז בענין ויהם את מחנה מצרים (שמות יד כד) והמהומה היתה בזה הענין וי״מ חצציך כמו חציך.
פסוק יט:קול רעמך בגלגל הגימל הראשונה פתוחה כשנייה והיא כאלו היא בחרק ואמ׳ שקול גלגל האויר רעמו והוא משל על מהומתו או היה בגלגל ר״ל בגלגלי מרכבותיהם כאמרו ויסר את אופני מרכבותיו (שם).
פסוק כ:ואמ׳ בים דרכך על קריעת הים ועבור ישר׳ בתוכו וכן ענין ושבילך במים רבים ואמ׳ שביליך לשון רבים כי לשנים עשר קרעים נקרע ועקבותיך ר״ל פסיעותיך לא נודעו כלומ׳ לא נכרו כי שבו מי הים על המצרים לאיתנם
פסוק כא:ואז נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן ובזכרי זאת אבטח ג״כ על גאולת הגלות הזה ואם ארך ביותר.
