פסוק א:לַמְנַצֵּחַ עַל ניגון יְדוּתוּן, אחד מראשי המשוררים והמנגנים במקדש; כלי נגינה; או: כלי שירה המיוחסים לאותו משורר, לְאָסָף מִזְמוֹר.
פסוק ב:קוֹלִי ארים אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה, קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין, והוא יאזין אֵלָי.
פסוק ג:בְּיוֹם צָרָתִי את אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי. יָדִי, כוחי, מקומי או מכתי בלַיְלָה נִגְּרָה, נשפכת וְלֹא תָפוּג, אינה מפסיקה כי צרותי גדולות. מֵאֲנָה להִנָּחֵם נַפְשִׁי.
פסוק ד:אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה. כשאני נזכר בה', אני מדבר; שר; נאנח ובוכה; או: משתוקק; אָשִׂיחָה, אתנה את צרותי, ומתפילתי תִתְעַטֵּף, מתעלפת רוּחִי. סֶלָה.
פסוק ה:אָחַזְתָּ את שְׁמֻרוֹת עֵינָי, עפעפי, ואינך מניח לי להירדם. אפילו לבכות ולהתפלל בלי הרף אינני יכול – נִפְעַמְתִּי, אני מתרגש, מוכה תדהמה וְלֹא אֲדַבֵּר.
פסוק ו:אל מול צרות ההווה המכבידות עלי, חִשַּׁבְתִּי, אני מהרהר על יָמִים מִקֶּדֶם, על שְׁנוֹת עוֹלָמִים, שנים רחוקות.
פסוק ז:אֶזְכְּרָה את נְגִינָתִי, שירת ההודיה ששרתי לאלוקים בעבר על חסדיו, בַּלָּיְלָה, ועדיין עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, אני מהרהר ומתחבט בעצמי, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי תשובות ופתרונות.
פסוק ח:מצד אחד אני תוהה: הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי, וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד בנו?!
פסוק ט:האם אָפֵס, נגמר לָנֶצַח חַסְדּוֹ?! האם גָּמַר אֹמֶר, תמה הבטחתו לְדֹר וָדֹר?!
פסוק י:הֲשָׁכַח חַנּוֹת, לרחם אֵל?! האִם קָפַץ בְּאַף, חסם מתוך כעס את רַחֲמָיו?! סֶלָה.
פסוק יא:וָאֹמַר, אני שב ואומר ללבי: חַלּוֹתִי, בַּקשתי הִיא לעמוד ולהתבונן אל מול שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן, השנים שבהן פעלה יד ימינו של ה', שנות השפעת חסדו עלינו.
פסוק יב:אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי, מעשי יָהּ, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ, את הפלאות שחוללת בימי קדם.
פסוק יג:וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ, וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ שבעבר אָשִׂיחָה, אספר.
פסוק יד:אֱלֹהִים, בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ. התגלותך בעולם קדושה ונשגבה. מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים?!
פסוק טו:אַתָּה הָאֵל שעֹשֵׂה פֶלֶא, הוֹדַעְתָּ בעבר בָעַמִּים את עֻזֶּךָ, כוחך.
פסוק טז:גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ, בכוח את עַמֶּךָ, את בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. סֶלָה.
פסוק יז:עתה מתוארות צורות התגלות אחדות: רָאוּךָ מַּיִם, אֱלֹהִים; רָאוּךָ מַּיִם, יָחִילוּ, פחדו ונסוגו, אַף יִרְגְּזוּ, רעדו תְהֹמוֹת בקריעת ים סוף.
פסוק יח:זֹרְמוּ, קלחו מַיִם עָבוֹת, עבים, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, השמים, אַף חֲצָצֶיךָ, חציך, ברקיך יִתְהַלָּכוּ.
פסוק יט:קוֹל רַעַמְךָ נשמע בַּגַּלְגַּל, ברקיע; מסביב לעולם; או: בסופה המתגלגלת. הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, את העולם, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ, רעדה הָאָרֶץ.
פסוק כ:בַּיָּם דַּרְכֶּךָ, שכן בקעת לנו דרך בים סוף, וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים, וְאחרי שעברת אתנו בים, עִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ. העולם חזר לקדמותו, ולא נשאר כל סימן.
פסוק כא:ומאז נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. כאשר אני נזכר בדברים אלה, מתעוררת בי תקווה למרות צרותי בהווה.