פסוק א:ידיתון. ידותון קרי:
פסוק ב:והאזין. בדפוס ישן כתיב וְהֶאֱזִין ואין להאזין אליו ולשון הראב"ע י"א שהיה ראוי להיות והאזין כמו לא האמין ור' משה אמר שהוא לשון צווי ולפי דעתי שם הפועל:
פסוק ג:נגרה. הגימ"ל דגושה:
פסוק ח:הלעולמים. הלמ"ד רפה והה"א בלא געיא מכלול דף ס"א:
פסוק ח:הלעולמים יזנח, אדני. יש פסיק בין יזנח לשם:
פסוק יא:חלותי היא. בא מלעיל מפני המלה זעירא אשר בצדו מכלול דף קנ"ט ועיין עוד שם:
פסוק יב:אזכיר. אזכור קרי:
פסוק טו:עשה פלא הודעת בעמים. מלת עשה בצירי ומלת פלא רפי ומלת בעמים רפי:
פסוק טז:גאלת בזרוע. במקצת ספרים מלת גאלת בטעם ימנית ובי"ת בזרוע ג"כ דגושה ולא ידעתי למה שמתנאי אתי מרחיק כשהה"א אינה נכתבת צריך שהמלה הסמוכה לה תהיה מלה זעירא או מלעיל בתנועה הראשונה שלה או באות השני' אם אות ראשונה בשוא ואין כאן שום א' מאלה התנאים ובס"א כ"י ישן מצאתיו רפי כמשפט כ"כ המכלל יופי ובמכלול בשער אותיות אהו"י כתוב כי הוא נדגש מדין אתי מרחיק אבל אינו על המנהג כי הטעם באות שני ובמקצת נוסחאות מספרי המסרה נמנה זה עם אותם שיצאו מן הכלל ועיין גם כן מ"ש באיוב ה' על חקרנוה כן היא:
פסוק יז:ראוך מים אלהים. האל"ף בגעיא בס"ס:
פסוק יט:רָגְזָה וַתִּרְעַש. כן הוא במדוייקים:
פסוק כ:ושביליך. ושבילך קרי:
פסוק כ:ועקבותיך. דגש הקו"ף לתפארת:
פסוק כא:ביד משה. מפני הגעיא שעם השוא תקרא חירק בהרחבה מכלול דף קפ"ט: