פסוק א:יעשן אפך. כל הכועס נחיריו מוציאין עשן:
פסוק ב:קנית קדם. לפני בריית עולם שנאמר (לקמן צ') מעון אתה היית לנו בטרם הרים יולדו:
פסוק ב:זה שכנת בו. תקון לשון הוא כמו (ישעיה מ"ב) זו חטאנו לו והוא כמו אשר שכנת בו:
פסוק ג:הרימה פעמיך למשואות נצח. הגבה פעימות ובהלות שלך שיהו לאויביך למשואות נצח על כל אשר הרע האויב בבית המקדש, כן חברו מנחם עם ותפעם רוחו:
פסוק ג:למשואות. לשון חורבן כמו שאיה (שם ו'), תשאה שממה (סא"א):
פסוק ד:מועדך. הוא בית המקדש אשר נאמר בו ונועדתי לך שם:
פסוק ד:שמו אותותם. כשגברה ידם להחריבו אז שמו להם את אותות קסמיהם שהם אותות אמת ומה הם הקסמים קלקל בחצים שאל בתרפים:
פסוק ה:יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות. יודע האויב כשהיה מכה בשערי פתחי המקדש שהוא כמביא מכותיו למעלה ברקיע ומנין היה יודע שהרי היה רואה שהיה העץ מסבך ואוחז את הקרדומות ובולען כמו שאמרו רבותינו כולהו בלעתינהו חד תרעא דירושלים:
פסוק ה:בסבך עץ קרדומות. לשון נאחז בסבך (בראשית כ״ב:י״ג), העץ סובך אותם והם נסבכין בו:
פסוק ו:ועתה. אע"פ שהיה רואה שלפני הקב"ה קשה לא נמנע מלהלום כל פתחיה וכל שעריה יחד:
פסוק ו:בכשיל וכילפות. כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה תרגום יונתן בכשיליא, כילפות לשון ערבי הוא כך פירש דונש והוא מכלי הנגרים:
פסוק ח:אמרו בלבם נינם יחד. נינם מושליהם וכן (לעיל ע"ב) ינון שמו, ואחריתו יהיה מנון (משלי כ״ט:כ״א) כל מושליהם מחשבה א' להם הראשונים כאחרונים להזדווג לפטרונם של ישראל תחלה ואח"כ יזדווגו להם ותדע שהרי שרפו כל מועדי אל שהיו בארץ כל בתי וועד שלו, פלשתים החריבו שילה נבכדנאצר החריב בית ראשון ואחרים החריבו בית שני:
פסוק ט:אותותינו. שהבטחתנו ביד נביאך אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה נתנבא אסף על ימי הגלות:
פסוק ט:עד מה. עד מתי נהיה בצרה זו:
פסוק יא:מקרב חיקך כלה. השליכה והוצא אותה מתוך חיקך והלחם באויביך, כלה לשון גרש כמו (שמות י״א:א׳) כלה גרש יגרש:
פסוק יב:ואלהים מלכי מקדם. והרי אתה תשועתנו מקדם:
פסוק יג:ראשי תנינים. הם מצרים שנקראו תנינים שנאמר (יחזקאל כ"ט) התנים הגדול וגו':
פסוק יד:ראשי לויתן. פרעה נקרא כן שנאמר (ישעיה כ"ז) יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן וגו':
פסוק יד:תתננו מאכל לעם לציים. נתת ממונו לעם ישראל לאוכלו לציים לכתות וצבאות שהוצאת:
פסוק יד:ציים. סיעות כמו (במדבר כ״ד:כ״ד) וצים מיד כתים כתרגומו וסיען:
פסוק טו:אתה בקעת. לישראל מן הצור מעיינות:
פסוק טו:אתה הובשת. ירדן שהוא נהר איתן:
פסוק טז:לך יום. גאולתם של ישראל:
פסוק טז:אף לך לילה. ועמך היו בצרות הלילה:
פסוק טז:אתה הכינות מאור ושמש. אתה הכינות להם מאור התורה:
פסוק יז:אתה הצבת. להם כל גבולות ארצם בכל טוב:
פסוק יז:קיץ וחרף אתה יצרתם. הרי זה דוגמת (ירמיהו ה׳:כ״ד) שבועות חוקות קציר ישמור לנו, לא שנית לנו סדר השנים:
פסוק יח:זכר זאת אויב וגו'. ואחרי שכל תשועתנו בך זכור זאת אשר האויב חרף אותך בהשמידו אותנו:
פסוק יט:אל תתן לחית. לגדודי האומות כמו (שמואל ב כ״ג:י״א) ויאספו פלשתים לחיה:
פסוק יט:נפש תורך. תור שלך וי"ת לשון תורים ובני יונה התור הזה משמת הזכר בן זוגה אינה מזדווגת לאחר אף ישראל לא החליפוך באל אחר אע"פ שרחקת מהם והיו כאלמנה:
פסוק יט:חית ענייך. נפש ענייך:
פסוק כ:הבט לברית. אשר כרת את אבותינו:
פסוק כ:נאות חמס. נוה חמס לשון מדור:
פסוק כא:אל ישוב דך נכלם. אל ישוב דך מלפניך בתפילתו נכלם:
פסוק כב:חרפתך. גדופיך כמו זאת אויב חרף: