א מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃ ב זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ ׀ קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ הַר־צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה ׀ שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ׃ ג הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃ ד שָׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃ ה יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּֽסֲבָךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃ ו ועת (וְ֭עַתָּה) פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵֽילַפֹּ֗ת יַהֲלֹמֽוּן׃ ז שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃ ח אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָׂרְפ֖וּ כָל־מוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃ ט אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃ י עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃ יא לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב חוקך (חֵֽיקְךָ֣) כַלֵּֽה׃ יב וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃ יג אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעָזְּךָ֣ יָ֑ם שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם׃ יד אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃ טו אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃ טז לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃ יז אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּם׃ יח זְכָר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף ׀ יְהוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃ יט אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃ כ הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃ כא אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃ כב קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כָּל־הַיּֽוֹם׃ כג אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
מַשְׂכִּיל לְאָסָף. לָמָה, אֱלֹהִים, נראה שזָנַחְתָּ אותנו לָנֶצַח?! מדוע יֶעְשַׁן אַפְּךָ, אתה כועס בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ?!
פסוק ב:
זְכֹר את עֲדָתְךָ, עדת ישראל שאותה קָנִיתָ, בחרת ולקחת לך עוד בימי קֶּדֶם, אשר גָּאַלְתָּ להיות לך שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ. זכור את הַר צִיּוֹן זֶה ששָׁכַנְתָּ בּוֹ.
פסוק ג:
הָרִימָה, הרם נא את פְעָמֶיךָ, צעדיך ובוא במהרה לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח, חורבנות שאין להם סוף. ראה את כָּל מה שהֵרַע אוֹיֵב גם בַּקֹּדֶשׁ, במקדש.
פסוק ד:
שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ, אויביך בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ, במקומות ההיוועדות, המפגש שלך, וגם בבית-המקדש, שבו נועדת עם ישראל. שם נשמעות שאגות ניצחון האויבים, ושם שָׂמוּ אוֹתֹתָם, דגליהם כך שיהיו אֹתוֹת לניצחונם במקומותינו.
פסוק ה:
יִוָּדַע, ייראה האויב במשפטו לפניך כְּמֵבִיא, כמניף לְמָעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת, את הגרזנים. דע כי האויב התייחס למקדש ולערי ישראל כחוטב עצים בסבך, המכה בכליו בכול ומשחית ללא הבחנה.
פסוק ו:
וְעַתָּה בפִּתּוּחֶיהָ, פתחיה של העיר, או: קישוטיה המגולפים נהרסים כולם יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת, כלֵי ניתוץ יַהֲלֹמוּן, יטיחו.
פסוק ז:
הם שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ, השפילו את מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ.
פסוק ח:
אָמְרוּ האויבים בְלִבָּם: נִינָם, נשמידם, או: נעשוק ונצער אותם יָחַד. הם שָׂרְפוּ לא רק את המקדש אלא גם כָל מוֹעֲדֵי אֵל מקומות מקודשים אחרים, כגון בתי כנסיות, ובתי מדרשות בדורות מאוחרים יותר, בָּאָרֶץ.
פסוק ט:
ואנחנו את אוֹתֹתֵינוּ, הנסים דוגמת אלה שראינו בעבר, לֹא רָאִינוּ עוד. אֵין עוֹד נָבִיא שיודיענו מתי כל זה ייגמר, וְלֹא אִתָּנוּ אדם שיוֹדֵעַ עַד מָה, מתי כל זה יימשך. ולכן אנחנו קוראים אליך:
פסוק י:
עַד מָתַי, אֱלֹהִים, יְחָרֶף, יקלל צָר, שונא, יְנָאֵץ אוֹיֵב את שִׁמְךָ לָנֶצַח?!
פסוק יא:
לָמָּה תָשִׁיב, תחזיר, תעביר את יָדְךָ, ותימנע מלפעול ולהראות את כוחך? ובהמשך לדימוי זה אנו מבקשים: ויד ימִינֶךָ החזקה מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה, העבר. אל תשאיר את ידיך אצלך בלי לעשות מאומה. פְּעל בהן.
פסוק יב:
והרי אתה, אֱלֹהִים, כל יכול, כפי שראינו בעבר. הרי אתה מַלְכִּי מִקֶּדֶם, היית פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
פסוק יג:
אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ, בגבורתך את היָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם.
פסוק יד:
אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, חית מים גדולה מאוד, ותִּתְּנֶנּוּ – את הלוויתן מַאֲכָל לְעָם, לְצִיִּים, ספינות, לקבוצות אנשים שלא יכלו לגבור עליו בעצמם.
פסוק טו:
אַתָּה בָקַעְתָּ מן האדמה מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה גם הוֹבַשְׁתָּ, ייבשת נַהֲרוֹת אֵיתָן השוצפים וגועשים תמיד.
פסוק טז:
לְךָ יוֹם, אַף לְךָ לָיְלָה, אתה מושל בשניהם. אַתָּה הֲכִינוֹתָ, יצרת מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ.
פסוק יז:
אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קבעת את חוקי העולם. קַיִץ וָחֹרֶףאַתָּה יְצַרְתָּם.
פסוק יח:
ומאחר שיש בכוחך לעשות הכול, אנא זְכָר זֹאת – את האוֹיֵב אשר חֵרֵף את ה', וְאת העם הנָבָל אשר נִאֲצוּ את שְׁמֶךָ.
פסוק יט:
אַל תִּתֵּן לְחַיַּת, לאותן חיות טרף את נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ, התור, היונה שלך, המסמלת את עם ישראל, ואת חַיַּת, החיים של עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.
פסוק כ:
הַבֵּט לַבְּרִית שכָּרתָּ עמנו, כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ, הארץ התמלאה בחושך ובנְאוֹת, מקומות מושב של חָמָס.
פסוק כא:
אַל יָשֹׁב דַּךְ, עני נִכְלָם, משום שלא מצא עוזר. עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ כשתעזור להם.
פסוק כב:
קוּמָה, אֱלֹהִים, רִיבָה רִיבֶךָ, שהרי האויב הזה איננו רק פוגע בנו; הוא גם מחלל את שמך. זְכֹר חֶרְפָּתְךָ, החרפות שאתה שומע מִנִּי נָבָל, מן הנבלים כָּל הַיּוֹם.
פסוק כג:
אַל תִּשְׁכַּח את קוֹל צֹרְרֶיךָ, את שְׁאוֹן רעשם של קָמֶיךָ, האויבים הקמים עליך אשר עֹלֶה תָמִיד בחירוף, בגידוף ובבוז, והושע את שמך, את מקדשך ואותנו.