פסוק א:זנחת לנצח. למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם יעשן. למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם:
פסוק ב:קנית קדם. אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר:
פסוק ג:הרימה פעמיך. הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ״ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) ומשפטו כל עון תשא:
פסוק ד:בקרב מועדך. בתוך בה ״מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם:
פסוק ד:שמו אותותם אותות. אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ״נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ״ש שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות:
פסוק ה:יודע וכו׳. כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה״מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו:
פסוק ו:ועתה. בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות:
פסוק ז:שלחו באש מקדשך. כמו שלחו אש במקדשך:
פסוק ז:לארץ. מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ:
פסוק ח:נינם יחד. כל שריהם בעצה אחת:
פסוק ח:כל מועדי אל. כל המקומות המיועדות לה׳ בהכ״נ ובהמ״ד:
פסוק ט:אותותינו. עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן:
פסוק ט:ולא אתנו. אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר:
פסוק י:יחרף צר. באומרו מבלי יכולת ה׳ הניחם ביד האויב:
פסוק י:ינאץ. וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה:
פסוק יא:תשיב ידך. לאחור לבל הכות בו את האויב:
פסוק יא:כלה. ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך:
פסוק יב:מקדם. מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה:
פסוק יג:בעזך. בכחך פוררת הים לי״ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז״ל:
פסוק יג:על המים. כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם:
פסוק יד:ראשי לויתן. שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן:
פסוק יד:תתננו מאכל. נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה:
פסוק טו:אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל:
פסוק טו:נהרות איתן. זה הים והירדן ר״ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת:
פסוק טז:לך יום. ר״ל אתה בראתם:
פסוק טז:אתה הכינות. להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם:
פסוק טז:מאור. הוא הירח הנקרא מאור הקטן (בראשית א):
פסוק יז:כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו:
פסוק יח:זכר. ר״ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה׳:
פסוק יח:ועם נבל. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יט:לחית. לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל:
פסוק יט:חית ענייך. עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים:
פסוק כ:הבט. ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם:
פסוק כ:מחשכי ארץ. המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס:
פסוק כא:דך. המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה:
פסוק כב:ריבך. כי למולך קמו לגדף:
פסוק כב:כל היום. מה שחרף בכל עת:
פסוק כג:עלה תמיד. אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה: