פסוק א:משכיל לאסף. כבר ביארנו במלת משכיל שפירושה מעורר הלבבות והוא נאמר בנבואה על חרבן המקדשות והעדר הנבואות ואורך זה הגלות ואמ׳ למה אלהים זנחת לנצח כלומ׳ שכחת עמך והרחקתם זמן ארוך כל כך כמעט שאין בו קץ ותכלה ויעשן אפך לדור ודור ר״ל שתחמם כעסך וי״מ אפך כענין חוטם וענין הלשון הוא כי בהתקצף האדם יתחמם עד שיצא עשן מנחיריו ואמ׳ כן דרך משל על האל ית׳ וגם לעקר הענין הכעס נקרא על זה אף ר״ל על שיראה בנחירים.
פסוק ב:זכור עדתך קנית קדם ר״ל מימי אברהם וגאלת שבט נחלתך ממצרים והר ציון זה אשר שכנת בו ואמ׳ זה על שם שהמזמור נאמ׳ שם.
פסוק ג:הרימה פעמיך ר״ל מצעדיך והוא משל להליכה בזריזות כלומ׳ הרימה פעמיך לתת למשואות נצח ר״ל שממה נצחית כל אויב אשר הרע בקדש ר״ל בבית המקדש וכל הרע אויב הפוך כמו כל תשא עון (הושע יד ג) שפירושו כל עון תשא וכמוה אף אש צריך תאכלם (ישע׳ כו יא) כמו שכתבנו למעלה (תה׳ עג)
פסוק ד:וקרא בתי המקדש מועדיך מצד שבני ישראל נועדים שם ברגלים וכן שרפו כל מועדי אל בארץ ופי׳ שאגו כלומ׳ ששמחו וצעקו שם כענין קול נתנו בבית ה׳ כיום מועד (איכה ב ז) ושמו אותותם אותות רמז בנבואה למה שכתו׳ שאל בתרפים ראה בכבד (יחזק׳ כא כו) כלומ׳ שהביט בקסמיו אם ילך לירושלם אם לארץ בני עמון ויצא לו הראות לבוא לירושלם וכשנמסרו בידם אמרו על אותותם שהם אותות אמת.
פסוק ה:ואמ׳ יודע וכו׳ כלומ׳ מאז בעת הבנין היה נודע המביא בסבך עץ קרדומות לכרתו לצורך הבנין כאלו היה מביא אותו למעלה ר״ל לפני האל בעצמו והכוונה כי משם היתה הוראה לסדר המציאות עד שמתוכו יבחן כבוד הבורא ית׳ ובית שנית של מלת בסבך נקודה בקמץ וקורין לה קצת מדקדקים בקריאת קמץ חטף מפני סמיכותה.
פסוק ו:ועתה פיתוחיה, פיתוחין הציורין המרוקמים בזהב ושאר מינים החשובים יחד יהלמו אותם האויבים בכשיל ר״ל קרדום וכילפות והוא ג״כ כלי מפץ לועזים אותם מאליץ.
פסוק ז:שלחו באש מקדשיך כלומ׳ שלחוהו והחריבוהו על ידי האש וי״א שהוא הפוך ר״ל שלחו אש במקדשך ואין צורך ולארץ חללו משכן שמך שהפילו החומות לארץ.
פסוק ח:ונינם יראה לי שהוא כמו ניניהם וידוע שכל הנמשך אחר מעשה מי שגדול ממנו יקרא לו בן אמ׳ שכל השרים וכל בני סיעתם באו בהסכמה אחת לשרוף את כל מועדי אל.
פסוק ט:ואמ׳ אותותינו לא ראינו כלומ׳ אע״פ שיצאו מאותו הגלות ונבנה בית שני מ״מ האותות המיוחדות לנו והוא הנבואה לא ראינו כי הנבואה פסקה ממלאכי ואילך והוא שפירש אין עוד נביא ר״ל בזמן בית שני וכ״ש בזמן הגלות הארוך וידוע שהגאולה תבוא ע״י נביא ואין אתנו יודע עד מה כלומ׳ עד מתי נעמוד בזה המבוכה
פסוק י:ועד מתי יחרף צר שמך וינאצהו לומ׳ שאין בידך יכולת לגאלנו ולפדותנו מן הצרות
פסוק יא:ולמה תשיב אחור ידך וימינך והוא כפל לשון ואמרו מקרב חיקך כלה הוא לשון מניעה כמו אשר כליתיני היום [הזה] מבוא בדמים (ש״א כה לג) מכל ארח רע כלאתי רגלי (תה׳ קיט) אע״פ שהם מן הקל וזה מן הדגוש כלומ׳ מנע ידך וימינך מקרב חיקך כלומ׳ שתוציאם מן החיק לנקום נקמת אויביך וי״מ חיקך בית המקדש ומתפלל שיכלה האויבים מקרבו.
פסוק יב:וא׳ מלכי מקדם כלומ׳ איך עזבני ושכחני בזמן הארוך הזה והנה הוא מלכי מאז ופועל לי ישועות בקרב הארץ כלומ׳ שעל ידי נתפרסם יחודו ומלכותו והשגחתו המתפשטת על התחתונים והוא שעם אברהם מהם שהיו כופרים במציאותו לגמרי ומהם שעל היותם מודים במציאותו היו כופרים בהשגחתו בתחתונים ועל ידי אמונתנו נתפרסם הכל
פסוק יג:ונתפרסמה עוד אמונת גמול ועונש ושינוי הטבעים והוא שבעזך פוררת ים ר״ל שברת ורמז על בקיעת ים סוף וקרא פרעה וחילו ראשי תנינים כמו שאמר על פרעה התנין הגדול (יחזק׳ כט ג)
פסוק יד:והוא בעצמו ענין רצצת ראשי לויתן. ותתננו רמז על עם מצרים והפי׳ על ששללום ובזזום ולעם לציים ר״ל לעם ההולך למקום מדבר וציה כמו שידוע שמשם הלכו דרך המדבר.
פסוק טו:ובקעת מעין ונחל רמז לבקיעת הירדן והוא ענין הובשת נהרות איתן ר״ל נהרות חזקים ואיתן הוא שם ר״ל נהרות של חוזק. וי״מ בקעת מעין ונחל שבקעת להם הסלע להוציא להם משם מעין ונחל וייחס הבקיעה למעין על שם סופו כמו ובגדי ערומים תפשיט (איוב כב ו) וכן וטחני קמח (ישע׳ מז ב) וכן אפיתי על גחליו לחם (ישע׳ מד יט) ומ״מ הובשת נהרות איתן אף לדבריהם רומז אל בקיעת הירדן והזכירם בלשון רבים על שם הנהרות הנשפכים בתוכו.
פסוק יז:ומפני שאמונת שינוי הטבעים נמשכת אחר אמונת חדוש העולם דבר על חדוש העולם וכנגד המתנגדים ואמ׳ לך יום וכו׳ ואתה הכינות וכו׳ ואתה הצבת וקיץ וחורף וכו׳ הכל רומז אל החדוש ומאור כנוי אל הירח.
פסוק יח:ואחר האמונה הזאת האמיתית זכור זאת והוא שהאויב חרף ה׳ וכפר בכל זה ונאצו שמך לשלול ממך היכולת
פסוק יט:ולרוב חזקם קראם חית ר״ל חית היער שהיא רעה וכן לרוב שפלותנו ותמותנו כנה העם בתואר היונה והתור ואמ׳ אל תתן לחית נפש תורך. וחית ענייך ר״ל עדת ענייך כמו חית פלשתים (ש״ב כג יג) או נפש ענייך כמו וזהמתו חיתו לחם (איוב לג כ) וחיית ענייך אל תשכח לנצח.
פסוק כ:הבט לברית הכרותה מאז בינך וביננו כי מלאו מחשכי ארץ ר״ל המקומות הגדולים נאות חמס וגזל
פסוק כא:ואל ישוב הדך נכלם מתפלתו ועני ואביון יהללו שמך.
פסוק כב:ואמ׳ דרך הערה וזירוז קומה א׳ ריבה ריבך כי הריב שלי הוא שלך כי על אמונתי בך הם נלחמים עלי ומחרפים אותך כל היום
פסוק כג:אל תשכח קול צורריך ושאונם העולה לפניך תמיד.
