א מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃ ב זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ ׀ קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ הַר־צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה ׀ שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ׃ ג הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃ ד שָׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃ ה יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּֽסֲבָךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃ ו ועת (וְ֭עַתָּה) פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵֽילַפֹּ֗ת יַהֲלֹמֽוּן׃ ז שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃ ח אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָׂרְפ֖וּ כָל־מוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃ ט אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃ י עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃ יא לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב חוקך (חֵֽיקְךָ֣) כַלֵּֽה׃ יב וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃ יג אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעָזְּךָ֣ יָ֑ם שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם׃ יד אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃ טו אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃ טז לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃ יז אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּם׃ יח זְכָר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף ׀ יְהוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃ יט אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃ כ הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃ כא אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃ כב קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כָּל־הַיּֽוֹם׃ כג אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
משכיל. זה המזמור ידבר על הגלות. ואמר למה אלהים זנחת לנצח. הרחקת אותנו לעולם:
פסוק א:
יעשן אפך. כי בהתקצף אדם יתחמם ויצא עשן מנחיריו ואמר כן על הבורא יתברך דרך משל:
פסוק ב:
זכור. כמו שקניתם אז ממצרים כן תקנה אותם מבבל עוד וטעם קניצת שהיו עובדים למצרים כאלו מכורים היו בידם: שבט נחלתך. זכר כל השבטים כאחד לפי שהיו מיוחדים במצרים בין עם אחד והם היו שם נחלת ה' קרואים בשמו, או אמר נחלתך באשר קנה אותם מבית עבדים נקראו נחלתו:
פסוק ב:
הר ציון זה שכנת בו. אמר קנית אותם וגאלתם ממצרים עד שהבאת ם אל הר ציון ששכנת בו. ובאומרו הר ציון זה בעבור כי הוא ידוע או בעבור כי בציון נאמר זה המזמור:
פסוק ג:
הרימה פעמיך. כמשמעו רגליך והוא על רך קומה ה' ויפוצו אויביך:
פסוק ג:
למשאות נצח. שם במקום מקור כמו להשאות:
פסוק ג:
כל הרע אויב בקדש. פירושו כמו הפוך הרע כל אויב ופירוש הפסוק הרימה פעמיך להשאות נצח כל אויב שהרע בקדש רוצה לומר בבית המקדש:
פסוק ד:
מועדיך. בית המקדש הנקרא מועד לפי שנועדים שם ישראל לרגלים: ואמר שאגו. כמו שאמר קול נתנו בבית ה' כיום מועד:
פסוק ד:
שמו אותותם אותות. נבוכדנצר שם אותות להחריב בית המקדש כמו שאמר שאל בתרפים:
פסוק ה:
יודע. כשנבנה בית המקדש מי שהיה מביא קרדומו בסבך עץ לכרות אותו לצורך הבנין היה נודע כאלו היה מביא אותו למעלה בשמים לפני כסא הכבוד כל כך היו שמחים ומתפארים בבנין:
פסוק ה:
בסבך. כמו נאחז בסבך והוא משקל אחר כי זאת הבי"ת נקראת בקמץ חטף:
פסוק ו:
ועתה. יחד. כל הפתחים והצורים שהיו עשויים בזהב כולם יחד ויהלמון אותה בכשיל ובכלפות וכינוי פתוחיה על המלאכה כלומר מלאכת הבית שהיו פתוחיה הלמו אותם האויבים:
פסוק ו:
כשיל. הוא קרדום:
פסוק ו:
וכילפות. הוא כלי מעץ כמו הקרדום:
פסוק ח:
נינם יחד. נינה אותה רוצה לומר נהרגם כמו חרב היונה כי יש בלשון הזה אונאת ממון ובגוף וכמו והאכלתי את מוניך:
פסוק ח:
כל מועדי אל. זהו בית המקדש:
פסוק ט:
אותותינו. אותות הגאולה לא ראינו עדיין וארך זמן רב גלותנו:
פסוק ט:
אין עוד נביא. משמתו חגי זכריה מלאכי לא היה לנו עוד נביא להגיד העתידות ומתי תהיה הגאולה או פירוש אין עוד נביא אין עדיין כלומר הנביא שעתיד להגלות לנו סמוך לגאולה והוא אליה הנביא לא בא עדיין:
פסוק ט:
ואתנו יודע עד מה. תהיה הגאולה ומה פירושו מתי:
פסוק יא:
למה תשיב. כמו השיב אחור ימינו אויב:
פסוק יא:
ידך. היא השמאלית:
פסוק יא:
מקרב חיקך כלה. כלה האויב מקרב חיקיך והוא בית המקדש שהוא מקום סתרך כמו החק לאדם: או פירושו כלה ימינך מקרב חיקך ונקום נקמתך כי מי שישים ידו בחיקו לא יעשה פעולה כדרך העצל שיתן ידו בחיקו: וטעם כלה. שלא תשיבנה עוד אל חיקיך עד עשותה משפט ברשעים והכל דרך משל:
פסוק יב:
ואלהים. איך הוא זה שתניחנו בגלות מקדם הוא מלכי ופועל לי ישועות בקרב הארץ ועתה הוא כאילו אינו מלכי שבעלונו אלהים זולתו, וטעם שאמר בקרב הארץ כלומר אף על פי שאתה עליון אתה משגיח בתחתונים ועושה בהם כרצונך: וטעם בקרב. אפילו בתוך ארץ האויבים הכופרים ואין כח להם להנצל מידו אפילו בתוך ארצם:
פסוק יג:
פוררת. לשון שבר ורצוץ אמר מקדם עשית לנו כל הישועות האלה בעבורינו שברת בעוזך ים ועברנו בתוכו ושברת ראשי אויבינו במים דימה מצרים לתנינים:
פסוק יד:
ראשי לויתן. הוא פרעה כי לויתן פירושו התנין הגדול כמו על לויתן נחש בריח: ואמר ראשי. על שלישיו ועל גבוריו:
פסוק יד:
תתננו מאכל לעם לציים. זהו ביזת הים שבזזו ישראל שהיו עם ההולכים לציים:
פסוק יד:
ציים. פירושו מדברות כי בצאתם ממצרים כל מסעיהם במדברות היו:
פסוק טו:
אתה בקעת. להם הצור היבש עד שיצא ממנו מים:
פסוק טו:
מעין ונחל. על שם סופו אמר מעיין כי המעיינים לא יבקעו אלא הצור יבקע ויהיה מעיין:
פסוק טו:
אתה הובשת נהרות איתן. דבר והפכו כי הצור החלמיש הפכת למעיין ומקום המים הפכת ליבשה ועל הירדן אמר נהרות איתן שהיה בחזקתו מלא על כל גדותיו ועברו ישראל בתוכו ביבשה: ואמר נהרות. והוא אחד מפני נהרות אחרים אשר נשפכים בו:
פסוק טו:
ואיתן. שם לא תואר לפיכך נסמך נהרות אליו:
פסוק טז:
לך. לפי שזכר ההפכים שעשה לישועת ישראל לעשות היבש לח והלח יבש זכר גם כן ההפכים שעושה בעולם בבריאתו טבע כנגד טבע כי בכל יום ויום הוא הופך הטבעים לרצונו כצורך עבדיו להראות כי הכל בידו וכלם בראם כן לצורך הברואים כי הלילה מנוחת בני אדם וטרף החיות לפיכך אמר אף כי אפילו הלילה שלא יראה שיש בו תועלת גדולה ולך היא כי אתה כוננת בו להיות חשך חצי הזמן לתועלת הברואים:
פסוק יז:
קיץ וחורף. גם כן דבר והפכו ובכלל חורף וקיץ כלל קור וחום וכל אחד מהם הוא צורך הברואים וזכר התנועה התמידית יום ולילה וזכר התנועה התמידית קיץ וחורף, וכן כל גבולות ארץ שהם שבעה נופות וכל נוף הפך האחר ואוירו משונה מחבירו והכל לצורך הברואים:
פסוק יז:
ומאור ושמש. פירושו מאור אור הלבנה והככבים בלילה אחד ואור השמש ביום וכל זה הכינות לצורך הברואים כי אור השמש גלויה תועלתו באורו ובחומו ואור הירח והככבים צורך הולכי מדברות ויורדי הים ובהם לצורך הצמחים ויש לירח גם כן בכח המים וכל כוכב וכוכב יש לו כח בצמחים או באבנים ובמתכות:
פסוק יח:
זכר. אתה שעשית כל זה זכור כי האויב מכחש בך בכל זה ומנאץ שמך וזכור זאת לו והשפילו והוציאנו מידו ואל תתננו לעולם בידו:
פסוק יט:
אל תתן לחית. הנסמך חסר כאילו אמר לחית האביונים, נפש ישראל שהוא התור שלך כי נמשלו ישראל ליונה ותור לפי שהם חלושי הכח ונטרפים ואינם טורפים. וחית. פירושו עדת וכן חית ענייך עדת ענייך:
פסוק כ:
לברית. בפת"ח הלמ"ד להורות על הידיעה, כלומר הברית שכרת לאבותינו:
פסוק כ:
מחשכי ארץ. הם מקומות הגלות שהם לישראל חשך ואפילה והם מושבות חמס שבבליים חומסים אותם. ואמר מלאו. לפי שכל מקומות הגלות הם נאות חמס:
פסוק כא:
אל ישוב. זה העני המתפלל לפניך נכלם שלא תשמע תפלתו, והעני הוא ישראל בגלות:
פסוק כא:
עני ואביון יהללו שמך. ראה שהם מהללים שמך בגלותם. או פירושו כאשר לא ישוב נכלם מלפניך יהלל שמך:
פסוק כב:
קומה. אם לא תעשה בעבורינו עשה בעבורך כי ריבנו ריבך הוא, כי האויב יחרף אותך ואומר כי אין בך יכולת להוציאנו מהם:
פסוק כג:
אל תשכח. קולם ושאונם שנותנים עליך תמ יד הוא עולה לפניך אל תשכחנו: