פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה20 פסוקים📜
רש"ירש״י36 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא39 פסוקים📜
מאיריהמאירי17 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי14 פסוקים📜
רוממות אלאלשיך33 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר41 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר17 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם13 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם19 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ20 פסוקים📜
תורה תמימה (נבון)שמואל נבון10 פסוקיםמאמרים על הפרק
רוממות אל
אלשיך
פסוק א:
לשלמה אלהים וכו'. הנה מזמור זה יוסד על שלמה שהוא מילוי הירח חמשה עשר מאברהם עדיו ועל מלך המשיח שהוא חזרת חידוש הירח במילוי מתמיד לעתיד לבא והם דברי דוד ואמר לפניו יתברך הנה לשלמה בני שני דברים אני שואל שתתן לו אחד למה שהוא מלך ואי אפשר בלתו והשני תתן לו להיותו בני ושניהם לעבודתך והם שני דברים שהעולם מתקיים בהם שהם משפט וצדקה ופירש אותם אחד שתתן בו ידיעת משפטיך לשפוט את העם שלא יצא משפט מעוקל מתחת ידו והשני הוא צדקה מאתך כענין היות הון ועושר בביתו וז"א לשלמה אלהים שהוא מדת הדין תסכים משפטיך למה שהוא מלך תן כי המלך צריך לשפוט את העם ולכן יחוייב לדעת משפט ועל השנית אמר וצדקתך לבן מלך שהוא צדקה מאתך בשופע רב טוב למה שהוא בן מלך שהוא בני שיצטרף זכותי לזה:
פסוק ב:
ושני הדברים לעבודתך מה ששאלתי משפטיך הוא על כי ידין עמך כלומר כי אין עמך כיתר עמים כמו שאמרו ז"ל שאמר שלמה מי יוכל לשפוט את עמך הרב כי אם היה עם אחר כי אטול מאחד שלא כדין אינו כל כך קשה אבל הנוטל מישראל פרוטה שלא כדין הוא מתחייב בנפשו וזהו אומרו ידין עמך כלומר כי להיות עמך המיוחד צריך דעת משפטיך כי אינן כיתר עמים ומה שאמרתי וצדקתך לבן מלך שהוא שתעשה עמו צדקה בהון ועושר הוא כדי שידין עמך בצדק שיעשה בן מלך כמלך אביו והוא מאמרם ז"ל ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כיצד הוא משפט וצדקה אם היה מחייב את העני בדין ולא היה לו לשלם היה עושה צדקה עמו ופורע משלו וז"א בצדק כי יעשה משפט וצדקה כי ידין עמך בצדק שיהיה הדיינות בצדקה שהוא לפרוע בשביל העני ואם יאמר אומר יזכהו בדין ולא יפרע בשבילו כי אי אפשר כי בכלל הדיינות הוא שישפוט ענייך במשפט ודל לא יהדר בריבו על כן צריך לחייבו ולפרוע בשבילו. או שיעור הכתוב שמתחיל במאי דסליק מניה מה שאמרתי צדקתך לבן מלך הוא כי ידין עמך בצדק שיעשה צדקה ומשפט כאביו ומה שאמרתי משפטיך למלך תן הוא לשפוט את העני במשפט לחייבו בדין אם הוא חייב ודל לא יהדר בריבו:
פסוק ג:
ושמא תאמר לא יצטרך הון ועושר כי הלא הוא לבנה במילואה ויהיה רב טוב בעולם ויהיו כלם עשירים ורב שלומם ולא יצטרך לפרוע בעד העני כי כלם יהיו עשירים לז"א גם כי ישאו הרים שלום לעם ברוב תבואות כי השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וכן וגבעות ישאו שלום לעם בצדקה מאתו יתברך על כל זה צריך תתן צדקתך לבן מלך שהוא עושר גדול בל יצטרך לעם:
פסוק ד:
כדי לשפוט עניי עם שהוא כי גם שלא יהיה לעם עוני מצד עצמם לא יעדרו עניים מחמת העם שיעשקו אותם ויטלו ממונם ובהיות מלך עשיר ישפוט אותם מיד עושקם ולא יירא מהם וז"א למעלה ענייך ואחר כך עניי עם ולזה צריך צדקתך לבן מלך וגם על ידי צדקתך שתעשה עמו לתת לו ברכת הון ועושר יושיע לבני אביון שבהיותם בני אביון הוצרכו ללוות מעשירים ואין להם לפרוע להתחייב בדין והמלך יושיעם כי יפרע בעדם וגם על ידי עושר יהיה לו כח שידכא עושק שישבר מתלעות עול:
פסוק ד:
(א) או יאמר במה שאמרו ז"ל בגמרא על ויהי דוד עושה ומשפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש בו צדקה הוא הביצוע ונבוא אל הענין אמר משפטיך שהוא ידיעת המשפטים למלך שהוא שלמה הנזכר תן וצדקתך בהון ג"כ תתן לו כמדובר למעלה
פסוק ד:
(ב) ופירש ואמר מה שאמרתי שתתן לו חכמת ידיעת משפטיך וגם צדקתך שיהיה לו הון ועושר בביתו אין עיקר השאלה בשביל המון העם אשר ידם משגת כי הלא לנקראים עמך סתם אפשר ידין בצדק שיהיה דין בצדק שהיא פשרה ואין צריך לדעת משפטיך בעצם ולא להון ועושר כי אפשר יעשה פשרה ביניהם אך הנה וענייך הבאים לדין צריך במשפט בדין התורה בעצם כי אך דלים הם ואין שום אחד מוותר שוה פרוטה לכן צריך לדעת המשפטים לבל יטעה כחוט השערה:
פסוק ד:
(ג) ומי יתן שעניים לא יהיו כ"א שיהיו כלם עשירים ויהיה שלום ביניהם ולא יבאו לריב כי ישאו הרים שלום כו' ברב תבואות:
פסוק ד:
(ד) ויהיה אשר שאלתי שמשפטיך למלך תן כדי שישפוט עניי עם הם עניים מחמת העם שיעשקו אותם ויביאום לידי עוני וישפוט ביניהם אם יהיה דבר למשפט ואשר שאלתי תתן צדקתך לבן מלך ויעדרו עמים למלאות חסרונם יועיל העושר לבן מלך שע"י היות לו צדקה מאתך ברכת עושר ונכסים להושיע לבני אביון ולדכא עושק:
פסוק ד:
(א) עוד יתכן שיעור הכתובים כי מעתה שאל על שלמה ועל מלך המשיח כי שמהם שקולים כמאמרם ז"ל במדרש רבה על קרבן נחשון בן עמינדב כי אומרו שניהם מלאים כו' ירמוז על שלמה ומלך המשיח וכן יתכן שדוד הוא אומר לשלמה אלהים משפטיך למלך תן חכמה לדעת משפט וצדקתך שהיא רב טוב ומעלה עצומה אשר נדרת לו בתורת צדקה ככל מה שייעד לו הוא יתברך ע"י נתן הנביא מעוז ותעצומות על כל העולם תן לבן מלך הוא משיח בן דוד:
פסוק ד:
(ב) ובא ופירש מה שאמרתי כי לשלמה תתן משפטיך הוא למען ידין עמך בצדק הוא דין אמיתי ויותר ידקדק בעניים עד תכלית המשפט שאינם מוותרים דבר לעניותם וזהו אומרו בעם סתם בצדק שהוא שאם יראה שאינם עניים ולא יקפידו אם יקרב הדין אל הצדק ידין בצדק אך וענייך במשפט:
פסוק ד:
(ג) ומה שאמרתי וצדקתך לבן מלך הוא משיח הוא כי ישאו הרים שלום לעם כו' כי תרבה הברכה עד בלי די כי יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב ויהיה שלום רב בישראל ולא יצטרך לשפוט את כללות העם כ"א צריך ממשלה גדולה להציל עשוקים ולדכא עושקם בכח גדול וביד חזקה:
פסוק ד:
(ד) כי מה שישפוט אינו רק עניי עם אם יעשקם אחד העם וכן יושיע לבני אביון וידכא עושק:
פסוק ה:
ייראוך עם וכו' אחר בקשו על שלמה ועל מלך המשיח ככל הכתוב חלה פני אל על ישראל יזכו אל ימות המשיח בשובה ונחת ורב טוב לבית ישראל ואמר ייראוך עם שמש והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי זכו אחישנה לא זכו בעתה עוד קבלנו מרז"ל כי לעתיד משיח בן יוסף נופל במלחמה בסובלו אשמות ישראל על שכמו ומלך המשיח הוא בן דוד שואל מאתו יתברך יתן חיים למלך בן יוסף המשיח וזהו חיים שאל ממך נתת לו כו' עוד למדונו רז"ל מה הפרש בין בא הגאולה בזמן אחישנה לזמן שהוא בעתה כי בבוא מקודם ע"י זכות שתהיה בשובה ונחת שיהיה כטל לישראל ובבואה בעתה בדור חייב יבאו חבלי משיח וימותו רבים שיערוף כמטר זמן הגאולה. ונבוא אל הענין והוא בשום לב אל אמרו עם שמש ולפני ירח כו' כי היתכן שיש דור דורים לפני ירח והוא בכל לילה ואם הוא כי על תפלת שחרית וערבית ידבר שיהיה לדור דורים למה השמיט תפלת מנחה. ועוד שכמו שאומר עם שמש יאמר ועם ירח . ועוד אומרו ירד כמטר ולא אמר מי הוא אשר ירד. ועוד אומרו יפרח בימיו צדיק ולא אמר יפרחו בימיו צדיקים. ועוד אומרו עד בלי ירח והאם יש זמן שיהיה העולם בלי ירח. אך הוא כי על יתרון הגדולה שבין זכו אחישנה ללא זכו בעתה פקח עיניו דוד ואמר ייראוך כו' לומר יהי רצון שייראוך עמך הנזכר עם שמש שהוא שיקנו יראת ה' כי תערה עלימו רוח ממרום עם שמש בטרם יחשיך שמש בית המקדש באופן שלא יהיה גלות לעולם ואם לא יתקיים זה כ"א שיהיה החרבן שיבא השמש כד"א אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב לפחות ייראוך לפני ירח דור דורים שהוא לפני בא זמן שוב הירח למקומה הוא מלך המשיח ונקרא כה כי הנה ידוע כי מלכי בית דוד נמשלו לירח כי הלך הלוך וגדול עד שלמה שהיה הירח במילואה שהיה החמשה עשר וממנו והלאה היו הולכין הלוך וחסור עד צדקיה שהיה התשעה ועשרים ואז חשך אור הירח והיה החרבן ויחזור הירח לאיתנה לעולם כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה ולא יחסר לעולם ועל כן יקרא את מלך המשיח ירח ואמר שבקש דוד שלפחות לפני ירח הוא לפני עת קצבת צאת הירח שהוא זמן של בעתה דור דורים מקודם ייראוך כי יזכו ישראל להחיש הזמן על ידי יראת ה' ואומרו ולפני הוא כאמרו או לפני כד"א ומקלל אביו ואמו והוא כמו שכתבנו שבקש תחלה ייראוך עם שמש שהוא קודם החרבן או לפני ירח וכו' לפחות דור דורים כלומר דור מהדורים שלפני הירח ולא סיים כ"א דור אחד מהם כי אין לבחירה קצבה שהוא זמן זכו אחישנה:
פסוק ו:
ומה יהיה הריוח שייראוך ויזכו לאחישנה הלא המה תועלות רבות אחד כי תהיה ביאת המשיח לישראל כמטר על גז שהוא סמוך לכריתת השבלים שהיא האספסתא שעוד לחותו בו ומהרה יצמח מה שאין כן אחר תום הקץ וכל לחות זכות ישראל יחרב ויבש כי הוא ענין לא זכו בעתה וזהו ירד כמטר על גז שנית כ"א ייראוך קודם הקץ לא יהיה כמטר הבא בזעף כ"א כרביבים זרזיף ארץ הם רסיסי נחת משא"כ אם יהיה בעתה בהעדר זכות שיערוף כמטר צער חבלי משיח שהוא צער קשה:
פסוק ז:
ועוד ג' משיח בן יוסף לא ייצטרך לסבול עונות ישראל וליפול במלחמה ויצטרך משיח בן דוד לשאל מאתו יתברך יתן לו חיים בעד משיח בן יוסף כמדובר כ"א מיד יפרח בימיו של ירח הוא בן דוד צדיק הוא משיח בן יוסף ולא שיפול בימיו והוא יקימנו וזהו יפרח בימיו צדיק כו' הכל תהיה הפרחה בימיו וגם יהי לו רוב שלום לבן יוסף בלי הפסק כ"א עד שהוא תמיד כד"א שוכן עד בטחו בה' עדי עד וגם לא יצטרך לחיות ע"י משיח בן דוד הנקרא ירח שיבקש רחמים שינתן לו שלום כ"א שיהיה לצדיק הנזכר הפרחה ורוב שלום מתמיד לעד בלי ירח שהוא בלי היות צריך אל הירח שיתפלל עליו כי אם שמעצמו יהיה לו שלום רב בלי ירח שלא יצטרך אל הנקרא ירח:
פסוק ח:
וירד מים וכו' אמר כי תבא ממשלתו בהדרגה כי תחלה ירד מים עד ים הוא מים סוף ועד ים פלשתים הוא תחום ארץ ישראל כד"א ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים ועוד מעט ימשול גם מנהר פרת שהוא סוף תחום א"י מן הצפון כד"א מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת אמר כי משם יתפשט עד אפסי ארץ:
פסוק ט:
ותתפשט ממשלתו עוד מעט עד המדברות יושבי ארץ ציה שהוא מדבר גם שם ימשול כי לפניו יכרעו ציים יושבים בארץ ציה ואויביו הם זרע שוכני המדבר אשר האכילו את שמונים אלף פרחי כהונה מלוחים ובמקום מים שמו בפיהם נאדות נפוחים ויבקעו כרסם בצמא אותם אויבים מיושבי הציה עפר ילחכו מדה כנגד מדה:
פסוק י:
מלכי תרשיש ואיים כו' אמר אחרי כן עוד יתפשט עד להביא מנחה הרחוקים מלכי תרשיש ואיים ואחר כך מלכי שבא הרחוקים יותר והנה במדרש על אומרו ישיבו ולא אמר יביאו אמרו בשם עם הארץ אחד שהוא כי מנחה ששלח יעקב לעשו ישיבוה למלך המשיח ועל דרך הפשט אפשר יאמר והביאו את כל אחיכם מנחה לה' שהוא כי אותה המנחה שהיא אחינו שהיו עמנו וגלו ישיבום אלינו מנחה לה'. או יאמר כי מלכי תרשיש ואיים יביאו מנחה ובראות את מלכי שבא וגם מלכי סבא האשכר שיקריבו יבושו מלכי תרשיש ואיים ממנחתם כי הלא מצער היא בערך אשכר של מלכי שבא וסבא על כן ישיבו מנחתם אחור כי יבושו וזהו מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מחמת כי מלכי שבא כו' אשכר יקריבו:
פסוק יא:
ועוד מעט יגדל כבודו כי לא בלבד יביאו לו מנחה כי אם שגם הם יבאו וישתחוו לו כל מלכים בעצמם ואחר כך כל גוים יעבדוהו ממש כעבדים לאדוניהם:
פסוק יב:
כי יציל כו' הנה כמו זר נחשב שלא יציל רק את המשוע שיורה כי גם שידע מי הוא עשוק אם לא ישוע לא יצילנו. ועוד למה באביון משוע לא אמר ואין עוזר לו כאשר בעני וכן באביון אמר משוע ולא כן בעני. ועוד למה אמר הענין בעני ואביון והיה די באחד מהם. ועוד דליערבינהו ולימא כי יציל אביון ועני משוע ואין עוזר למו. ועוד כי כל שבחיו של מלך המשיח אינן אלא שמציל עני וחס על דל ואביון והם דברים שכל איש ישראל מחוייב בהם. ועוד אומרו ונפשות אביונים יושיע כי הלא בכלל כי יציל אביון כו' הוא ולמה יצא וגם למה בתחלה אמר אביון ועני ואחר כך אמר נפשות. ועוד אומרו מתוך ומחמס יגאל נפשם כי גם זה בכלל כי יציל אביון כו'. ועוד אומרו ויקר דמם בעיניו האם אחר אומרו שיחום עליהם צריך לומר שייקר דמם בעיניו. אך אמנם הנה תכלית המדות טובות הם הענוה שמכל מדות טובות שהיו במשה לא נזכר בתורה כי אם היותו עניו. שנית מדת ואהבת לרעך כמוך אפילו את העני שאינו אנוש כערכו ולא בלבד בטובות הגוף כי אם גם בטובות נפשם ובראשוו החל ואמר הלא הגדתי כמה מעלות טובות למלך המשיח על כל מלכי הארץ כי הנה וירד מים עד ים וכו' לפניו יכרעו ציים וכו' מלכי תרשיש וכו' וישתחוו לו כל מלכים וכל גוים יעבדוהו עם כל רוממותו הלזה ראה שפלותו וענותנותו אשר מזה ראוי אליו כל רוממותו כי הנה עם כל גדולתו יציל הוא בעצמו את אביון משוע כי אין צריך לומר אשר לא הגיע לגדר אביון וגם לא החשוב וצנוע אשר בוש מלצעוק על עושקו כ"א גם את המזולזל אשר הלוך ילך ומשוע על כל זה לא ימיש מלך המשיח בכל תוקף גדולתו מלהצילו על ידי עצמו ועדיין היה מקום לומר כי להיות העשוק אביון תאב לכל דבר רש מגדר עני על כן עגמה נפשו להצילו מה שלא היה עושה כן לנקרא עני סתם על אשר לא הגיע לדלות האביון. לזה אמר ועני לומר כי כאשר יציל האביון כן יעשה אם יהיה עני משוע ולא אביון ולא תאמר כי מה שיציל על ידי עצמו לא שהוא לבדו יעשה את הכל כ"א יהיה אחד מעבדיו עוזר לו והוא מציל עמו כמסייע לדבר מצוה בלבד לזה אמר אין עוזר לו כי יציל בעצמו אביון כו' מבלי היות עוזר לו כ"א יציל הוא בעצמו לבדו זה הוא על מה שאמר וישתחוו לו וכו'. תועלת סיפור זה הוא שעל כל זה יציל בעצמו וכו':
פסוק יג:
ועל מה שאמר מלכי תרשיש וכו' שהיה מקום לומר האם הוא יהיה צריך מתנות לזה אמר יחוס על דל וכו' במתנות ההן או יקושר אל האמור כי יציל אביון וכו' כי ראה והנה דרך המציל עשוק שהוא בשבר מתלעות עושקו אמר כ"א העושק הוא דל או אביון והיה עושק למלא נפשו כי ירעב יחוס עליו וירחמהו גם הוא מכספו ומזהבו ולמה יעשה כן והוא חטא על הנפש הלא הוא כי ונפשות שני האביונים יושיע האביון העושק והאביון משוע הוא העשוק שהוא כי ימלט נפשותם מיד שאול:
פסוק יד:
והוא כי מתוך ומחמס יגאל נפשם שהוא כי על ידי מה שיחוס וישיב לעושק ולעשוק אשר שניהם אביונים יגאל נפשם מתוך ומחמס כי אשר היה עושה תוך ומרמה להיות עושק וחומס לא יעשנו עוד וגם העשוק יושיע שיחוס עליו ויתן לו גם כן משלו ולא יחטא גם הוא עוד שעל ידי מה שחס עליו גם הוא כי דל ואביון הוא גם הוא לא ירמה ויחמוס לשבוע לחם באופן שעי"כ נמצא אוהב אותם כמוהו בין להיטיב אותם את גופם בין להיטיב את נפשם ועם היות דרך בני אדם כי בהרבות להיטיב פעמים רבות רב ושליט את גבר עמיתו אשר אהב בכל פעם הולך וממעט מאהבתו אותו ולא יאר פניו אליו כאשר בתחלה טרם יהנה אותו אמר כי המלך הנזכר לא כן היה כי אם על כל אשר היטיב היטיב עם הדל והאביון עכ"ז לא ירד חין ערך הדל בעיניו מערך עצמו כ"א אדרבה וייקר מאז דמם בעיניו שיהיה דמם יקר וחשוב מדמו בעיניו:
פסוק טו:
ויחי ויתן לו וכו' עתה ידבר בלשון יחידי ויהיה הענין כי הלא כתבנו כי לא בלבד ירחם על העשוק להצילו כ"א גם על העושק יחוס אם הוא דל ואביון שיתן להם משלו ושמא תאמר הלא אחר שיתן לו כדי חייו שהוא על מאתים זוז שוב לא יוכל לקבל מן הדין ואם דרך מתנה יתן לו הלא יתבייש לזה אמר ויחי כו' לומר כי אחר שיחי שיתן לו די חיותו יתן לו מתנה וזהו ויתן לו ושמא תאמר הלא יתבייש על כן מה יעשה לבלתי יתבייש בקבלו מידו לא יתן לו משל עצמו כי אם מזהב שבא אשר אשכר הקריבו לו כאומר לו לא משלי אני נותן שתתבייש כי אם מאשר הובא אלי גם אני אכול ממנו גם אתה ועל כל זה להיות כי בצד מה לא יבצר מלהצר לו שנהנה ע"י בשר ודם וגם כי המתנות אין בהן ברכה על כן ויתפלל המלך בעדו תמיד בעדו של המקבל שמי שהוא תמיד שהוא הקב"ה כל היום יברכנו את האביון ההוא ולא יצטרך למתנות בשר ודם.
פסוק טו:
או יאמר ויחי כו' כי הוא יתברך משעה שיחשוב איש לחוס על עני ואביון להחיותו גוזרים לו חיים מלמעלה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ועוד שנית כי הנותן נותן משל אחרים ולא בהתמדה ועל ידי העני מברכותיו יתברך תמיד כל היום וזהו ויחי כו' לומר ראה נא גודל מצות וזכות הנותן מלחמו לדל כי הלא טרם יתן לו יגזרו עליו חיים על טוב המחשבה כי באורח צדקה חיים וזהו ויחי ואחר כך יתן לו ולא עוד אלא שהוא נותן לדל פעם אחת ומשל אחרים וע"י העני יבורך תמיד מן השמים כי הלא ויתן לו כו' שעם שלא יתן רק מזהב שבא מהמנחה ואשכר הקריבו ומה גם עתה הנותן מלחמו אשר עמל בו וגדלו אותו הדל יתפלל בעדו של נותן תמיד וכל היום יברכנהו כי חמרא דמריה טיבותא לשקייה באופן שע"י תפלת הדל יבורך הנותן מן השמים ע"י ברכות הדל תמיד:
פסוק טז:
יהי פסת בר כו' הנה אמרו רז"ל עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' שנאמר יהי פסת בר וכו' והלא כמו זר נחשב לאזן שומעת וגם היכן הגלוסקא בכתוב אמנם אומר כי אין כוונתו כמו שהיא אפויה כי אם שכאשר הארץ תוציא תאנים וענבים גם תמר ותפוח הנאכלים כאשר המה בלקיטתן כי ילקוט הלוקט אותם ובעודם בכפו יבלעם ככה אין מעצור לה' להוציא לחם מן הארץ בלא מוץ וקש וסובין ומורסן או קמח כ"א כסולת נקיה ושיערב לפי אוכל בצאתו מן הארץ כיתר פירות מבלי טחינה לישה ואפיה והיה טעמו כטעם גלוסקא יפיפיה וכמאמר רבותינו ז"ל בבראשית רבה כי הלפת היה פת בתחלה ונתקלקל ונעשה לפת וזהו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות שהוא שתוציא לחם נקי כטעם סולת אפויה משוללת תבן וסובין ומורסן וקמח ונאכל כמות שהוא וזהו יהי פסת בר בארץ ויתפרש כל הכתוב על פי דרכם זו והוא כמדובר שיהיה בארץ מצמח האדמה דבר נאכל כמו פסת בר שהוא בהגיע הבר להיות נעשה חתיכה שהוא אחר הלישה ואפיה ואצ"ל בבקעה אשר רבו מימיה והוא מקום דשן ושמן כי אם גם בראש הרים אשר היובש מצוי שם ומפני שלא יבצר מלתמוה איש שומע אמר כי גם בעיני כל רואה אז יתמהו ורעשו מראות שכל כך יפלא בעיני הרואים שירעשו מראות וזהו ירעש כלבנון פריו כי כקול רעש ארזי לבנון כי ינשב בם הרוח כן יהיה רעש פריו שישמיעו רואיו והנה רז"ל פירשו ויציצו מעיר על תחית המתים וצריך לדעת איזה קשר יש לסוף הפסוק עם ראשיתו לפי דבריהם ז"ל ונראה שהוא ענין מאמר אחר מרז"ל והוא אמרם שעתידין המתים לקום בלבושיהם בתחית המתים ק"ו מחטה שנקברת ערומה ויוצאת לבושה המת שנקבר בלבוש לא כל שכן. ובזה נבוא אל הענין נמשך אל האמור והוא שאומר יהי פסת בר בארץ שהוא משולל קש ומוץ ותבן המכסה את החטה וסובין ומורסן ולא בלבד בבקעה הדשנה ורעננה כ"א גם בראש הרים וירעשו לראות פריו כרעש עצי לבנון המשמיעים רעש ככה יתרעשו וישמיעו קולם הרואים ושמא תאמר א"כ אפוא למה עד כה לא עשה כן הוא יתברך ולא יוציא לחם מן הארץ בקש ומוץ ותבן הלא הוא ללמד דעת את העם למען ילמדו כי ככה יציץ הוא יתברך את המתים כעשב הארץ המכסה את הבר שהחטים יוצאים לבושי עשב עם שנזרעו ערומים כן יציץ ה' את המתים לבושים מק"ו שהוא להחזיק עיקר גדול מעיקרי הדת אמונה אומן מאשר יראו בחוש כמדובר כי מהחטה הנזרעת ומתעפשת ויוצאת בלבוש ק"ו לאיש שיוצא בלבוש וזהו ויציצו מעיר כעשב הארץ הוא קש ומוץ שהם עשב הגדל עם הפרי:
פסוק יז:
יהי שמו לעולם כו' אמרו רז"ל במדרש שוחר טוב למה נקרא שמו ינון שעתיד לינן ישני עפר ויהיה ענינם שעל ידי מה שיהיה מזכה את ישראל בימות המשיח ימהר יחיש תחית המתים שיקומו כגבור מתרונן מיין. וראוי לדעת איך יסמך זה אל הקודם. ולמה יעשה עיקר מאשר נקרא שמו כך כי השם אין נראה שמעלה או מוריד אך הנה כתבנו בפסוק הקודם כי לעתיד יבא הבר משולל קש ומוץ ותבן המכסה את הגרגירים ומה שעד הזמן ההוא הוא ימות המשיח הארץ תוציא צמחה מלובשה שהעשב על החטה יתיצב כמו לבוש הלא הוא לרמוז כי המתים יציצו מעיר כעשב הארץ כי החטה היוצאת אחר שנתעפשה בארץ ובמלבוש בעשב עם שנקברה ערומה כך האדם מק"ו שנקבר לבוש שיקום אחר עפושו וגם לבוש כחטה על כן עד ימות המשיח התבואה יוצאת באופן ובדרך יתנו לב אל ענין האדם כי ימות שיקום גם בתחיה ויתיצב כמו לבוש ע"כ עד הזמן ההוא רצה יתברך בל תצא החטה רק מלובשת עשב וקש כמדובר על כן עתה חל עליו חובת ביעור קושיא אחת והיא שא"כ אפוא בימות המשיח שיהי פסת בר בארץ איזה דבר יהיה רמז וזכר אל תחיית המתים כי הלא ידוע הוא כי מהחל ימות המשיח עד זמן התחיה יש לממעיט הזמן ארבעים שנה לזה אמר הנה יהי שמו לעולם רמז לדבר כי הלא לפני שמש שהוא מקודם לבריאת עולם ינון שמו כמו שאמרו ז"ל שהוא אחד מהדברים שקדמו לעולם ינון שמו של משיח שהוא על שעתיד לינן ישני עפר הרי כי בשם המשיח הנמשך לעולם יש לעולם זכר ורמז לתחיית המתים ושמא תאמר כי אינו דומה ראות העין לרמז השם שיעשו בני אדם עיקר מרמז שלו לזה אמר אל יקל בעיניך גודל חשיבותו בעיני הבריות שלא יעשו עיקר מרמז שלו כי הלא דע כי והתברכו בו שכל ברכות שפע העולם יודע לכל כי בו יהיו או שכל כך יגדל בעיני כל ישראל שיתברכו בו שיאמרו הכל לבניהם ישימך אלהים כינון ואפילו כל גוים יאשרוהו שיאמרו אשרי איש זה שאין כמוהו. כלל הדברים כי לגודל חשיבותו בעיניהם יעשו עיקר מרמז שמו גם הוא. או יאמר בתחלה נקרא אדם ואחר כך נקרא דוד אך השם שיקרא לעתיד יהיה לעולם שלא ישתנה עוד לעולם והוא מה שאמרו רז"ל שלשה נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים משיח וירושלים כו' משיח דכתיב זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו זה יהיה לעולם ושמא תאמר כי כאשר קרה לאדם שחטא ונשתנה אולי יקרה לו ג"כ וכאשר דוד לא היה מאז לעולם כך יקרה לו לא כן הוא כי הלא לפני שמש ינון שמו שהוא כמו שאמרו ז"ל שעתיד לינן ישני עפר ולמה נקרא מאז בשם זה אם לא לרמוז כי המיתה שבאה ע"י אדם עתידה היתה ומעתה נקרא שם המתקן וא"כ אין לומר כי גם הוא אפשר יקלקל כי הלא מאז נתעתד לתקן אשר עוות אדם ואם ע"י אדם נתקלקלו עולם ומלואו אז יתהפך כי הנה ויתברכו בו וגם יגדל כבודו מדוד בזמנו כי דוד לא היו מאשרים אותו כל גוים כי אדרבה היו שונאיו ואז כל גוים יאשרוהו:
פסוק יח:
ברוך ה' כו' אמר הנה הגוים יאשרוהו בימות המשיח בחשבם כי הוא העושה הגבורות ונפלאות אשר יראו בימיו יוצאות מתחת ידו אך לא כן הוא כי ברוך ה' אלהים בין בזמן שהוא מכונה לאלהי ישראל שהוא קודם החרבן והגליות שאז שתי שמות אלו מתאחדים להקרא אלהי ישראל שהוא עושה הנפלאות לבדו כלומר שגם הנסים הנעשים על ידי אחד מהצדיקים הוא יתברך לבדו העושה אותם אלא שהם כאמצעיים לעשות על ידו ועל פי דרכו רמז כי בין הנס של ענין רחמים בין הנס של דין שני השמות אחד כי על שניהם ראוי לאמר עושה לבדו בלשון יחיד:
פסוק יט:
וכן ג"כ בזמן שאינו מכנה שמו על ישראל כ"א שם כבודו בלבד שהוא בזמן הגליות גם אז הוא יתברך עושה נפלאות לבדו וזהו וברוך שם כבודו לעולם כאשר עשה על ידי חנניה וחבריו ועל ידי מרדכי ואסתר וכן בזמן השלישי שהוא לעתיד לימות המשיח וימות התחיה שהוא זמן שימלא כבודו את כל הארץ כי בשלשת הזמנים האלה יאות לומר ברוך עושה נפלאות גדולות לבדו ולמה שהוא ית' מקומו של עולם אמר וימלא כבודו את כל הארץ כלומר אך לא הארץ מכבודו ועל שני הזמנים הסמוכים שהם זמן ימות המשיח וזמן התחיה על שניהם אמר אמן ואמן אמן על האחד ואמן על השני:
פסוק יט:
(יז) או יאמר יהי שמו כו' לומר יהי שמו הידוע שהוא ה' כמו שאמר רשב"ן ג' נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים כו' משיח שנאמר זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו זה יהי אז לעולם כי כעת שהוא לפני שמש הוא לפני אור בקר העתיד ינון שמו שהם ד' אותיות של ה' אלא שבמקום הב' ההין יש ב' נונין שנמצאת כל א' מהההין נסתרת תוך נון שכמספרה על כי שכינה בגלות כ"י בהסתר פנים ועל כבודה גם ה"א ראשונה מסתתרת שהיא שכינה עליונה עד יבא שמש אורה ותקום תאיר כי בא אורה והנה בהיות שמו לעולם שהוא בגלוי הההין אז והתברכו בו שכמו שמתברכים מהקב"ה כך יתברכו בו ע"י ה' שיקראוהו כן מהשפע אשר יושפע בו מאתו יתברך אך דוקא כל גוים יאשרוהו להתברך בו כי לא יבחינו בין הנקרא בשם ה' לה' עצמו:
פסוק יט:
(יח) אך אנחנו בני ישראל לא נאמר כך כ"א ברוך ה' אשר הוא אלהים כי ממנו נעשה עיקר ולא מהנקרא בשמו ומה שנברכהו הוא על ד' גאולות על של בבל הוא אמור אלהי ישראל כי שם נתפרסם בעולם היותו אלהי ישראל שכל האומות אמרו כי ה' אלהים אמת הוא אלהי ישראל בראותם הצלת חנניה מישאל ועזריה מאתון נורא יקידתא עד היותם רוקקים בפני כל אישי ישראל באמרם היש לכם אלוה זה ועבדתם ע"א ועל גאולת מדי נאמר עושה נפלאות לבדו לומר כי גם שאחות היה לנו בבית המלך היא הצילתנו האמת הוא כי לבדו יתברך עשה לנו הנפלאות שאם לא כן כאשר עשה לאחת היה עושה לשניה:
פסוק יט:
(יט) ועל גאולת יון נהלל ונאמר וברוך שם כבודו לעולם הפך דברי יון האומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל שהוא כמפורש אצלנו שיכתבו שבעשותם בחורב תבנית שור סילקו מעליהם שם אלהי ישראל על כן נברך ברוך שם כבודו לעולם בלי הפסק ועל הגאולה העתידה נברך ונאמר וימלא שמו על כל הארץ כי עליה נאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וכו' אמן על הגאולה ואמן על התחיה או על כי זאת ליבא לפומא לא גלי' אנו אומרים כי כאשר ראינו האמנה בשלש ראשונות יאמן האחרונה וזהו ואמן:
פסוק כ:
כלו תפלות כו' אחרי הזכירו זמן העתיד שימלא כבודו את כל הארץ בימות המשיח והתחיה שהוא זמן שכבוד ה' יהיה מלא שתהיה לבנה בלי פגימה אחר צאת שכינה מהגלות כ"י ויתוקן העולם וזהו וימלא בחירק היו"ד אז כלו תפלות דוד בן ישי שלא יצטרך תפלה רק תהלות בלבד כי כל תפלותיו לא היו רק למען תקן עונות אדם כי הוא הוא ולהביא המילוי הזה אל הפועל לכן אז כשימלא כבודו את כל הארץ אז כלו תפלות כו' כי בא המכוון אל הפועל והיה זה שלום:
פסוק כ:
תם ונשלם ספר שני בשם ה':