א לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃ ב יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃ ג יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃ ד יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲ‍ֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃ ה יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃ ו יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃ ז יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃ ח וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ט לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃ י מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃ יא וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃ יב כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃ יג יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃ יד מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃ טו וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃ טז יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃ יז יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ ינין (יִנּ֪וֹן) שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃ יח בָּר֤וּךְ ׀ יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃ יט וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃ כ כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
לשלמה וכו׳. זה המזמור עיקר הענין בו שנאמ׳ בסוף ימיו כשרצה להמליך את שלמה והתפלל לאל על הצלחת מלכותו והוא ענין כלו תפלות דוד בן ישי כי בעת חולי המות אמרו והיה ראוי להיות מאוחר שבמזמורים אלא שהמזמורים לא נכתבו על סדר המעשים או שלא רצו להשלים הספר אלא בחלק המזמורים שכלם שבח לאל וספור נפלאותיו וי״מ אותו על מלך המשיח והתיחס לשלמה על רמז שלימות ומ״מ עיקר הדברים שעל שלמה נאמר. ואמ׳ לשלמה כלומ׳ על שלמה שאני ממליכו אחרי [אני] מתפלל לפניך וקראו מלך על שהיה בדעתו להמליכו ובן מלך על שהיה הוא חי עדין. ואמ׳ משפטיך למלך תן כלומ׳ שתתן לו שכל ובינה עד שיהיו משפטיו ביושר עד שידמו משפטיו למשפטיך
פסוק ב:
וידין עמך בצדק ר״ל ביושר ע״ד צדק צדק תרדוף (דברי׳ טז כ) וכן ענייך במשפט כלומ׳ שלא יהדר דל בריבו.
פסוק ג:
ובימיו ישאו הרים שלום לעם ר״ל שיהיה שבע בעולם וברכה מצויה בבני אדם עד שאפי׳ ההרים והגבעות ישמחו ויתילדו מהם רוב תבואות וזה שלום העם וצדקתם.
פסוק ד:
ישפוט עניי עם ר״ל שיקח משפטם מעושקיהם ע״ד שופטני א׳ וריבה ריבי (תה׳ מג) וידכא העושקים
פסוק ה:
ואמ׳ כנגד האל ייראוך עם שמש כלומ׳ שתהיה הארץ מלאה דעה ויראת האל ואמ׳ עם שמש כענין כימי השמים על הארץ (דברים יא כא) והענין שלא תפסק מלכותו מזרעו והוא כענין לא יסור שבט מיהודה (ברא׳ מט) והענין שאפי׳ תתעכב לפעמים מצד החטאים מ״מ כל שתשוב המלוכה אליו תשוב. ולפני ירח ג״כ פירושו בעוד שהירח קיים כענין בפני הבית שפירושו במציאות הבית וקיומו וכן ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז י) כלומ׳ שבעודו בחייו ישלם לו שכר טובותיו להאבידו מן העולם הבא וכמוהו לפני עש (איוב ג ט). ואם תפרשהו על מלך המשיח הוא מבואר שלא תפסק מלכותו לעולם.
פסוק ו:
ואמ׳ ירד כמטר על גז פירושו אצלי לפי שהעם הנבחר נענש תמיד במכאובים וצרות כמאמר רק אתכם ידעתי… ע״כ אפקוד עליכם וגו׳ (עמוס ג ב) וכן כמו שדרשו וסביביו נשערה מאד מלמד שהקב״ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכן בקרובי אקדש (ויקרא יג) אמ׳ שאחר הצרות ימהר האל לרפאתם וירד דברו כמטר על גז והוא העשב הנקצר שממהר להצמיחו והוא ענין כרביבים זרזיף ארץ כלומ׳ כמטר הגדול שנוטף תמיד על הארץ וזרזיף לשון נטיפה. וי״מ זרזיף יובש הארץ ופירושו כרביבים על זרזיף הארץ כלומ׳ המטר הגדול שמנטף תמיד על הארץ שמלחלחו ומצמיחו אחר היובש. ויש לפרשו על המלך שלמה שיהיו דבריו ערבים לעם ושיתאוו להם כמטר על גז וכו׳.
פסוק ז:
יפרח בימיו צדיק כלו׳ שיהיו בני דורו צדיקים הרבה כי מרוב ישרו הכל יתיראו וייטיבו בו דרכיהם ושירבה שלום עד בלי ירח ר״ל עד שיפסד העולם כאלו אמ׳ לעולם כדרך כימי השמים על הארץ (דברים י״א).
פסוק ח:
וירד ר״ל ימשול מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. ואם על המשיח פשוט הוא אבל על שלמה התפשטות שמע מלכותו ופחדו נשמע בכל העמים וכן שנאמ׳ עליו כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מ״א ה ד) וכן כל שהמלכיות מתיראות ממנו ומביאות לו מנחה הוא נקרא רודה בכולם.
פסוק ט:
לפניו יכרעו ציים ר״ל סיעות גדולות כענין וצים מיד כתים (במדבר כד כד) או פירושו יושבי הקצוות מקום ציה וצלמות. ואויביו עפר ילחכו משל לרוב שפלות ודלות
פסוק י:
וענין מנחה ישיבו כלומ׳ שלא פעם אחת לבד רק ישובו בזה פעמים רבות ואשכר הוא ג״כ ענין מנחה.
פסוק יא:
וישתחוו לו כל מלכים ר״ל שהכל ישמעו לו וסבת זה כי שמעו ישרו
פסוק יב:
כי יציל אביון משוע מיד חזק ממנו וכן יציל העני אשר אין עוזר לו והוא ענין יחוס על דל וכו׳
פסוק יד:
וכן ענין מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דמם בעיניו להצילו מיד רודפיו ובאה מלת וייקר בשני יודין ביוד האיתן וביוד השורש שלא כמנהג
פסוק טו:
ומלת ויחי לעני ולאביון כלומ׳ שיחיה העני עמו כלומ׳ עם המלך ולא דיו שיצילהו מיד עושקו אבל שירחם לו ויתן לו מזהב שבא ולכן העני יתפלל עליו וכל היום יברכנהו מצד יושרו ומצד צדקותיו.
פסוק טז:
ואמ׳ יהי פסת בר בארץ כלומ׳ שבימיו תהיה ברכה גדולה בעולם שאפי׳ בזריעת פסת בר מלא כף ואפי׳ בראש ההרים שהוא מקום יבש יצמחו השבלים ויגבהו עד שהרוח נושבת בם ירעשו כעצי לבנון ופריו הוא השבלים הצומחות וכן בני אדם בסחורותיהם ושאר המלאכות יצליחו בעיר ויגדל טובם כהצמחת עשב הארץ.
פסוק יז:
וענין יהי שמו לעולם רוצה בו שיתפרסם עד שלעולם יספרו חכמתו ומעלתו לרוב שמעו. ולפני שמש פירושו במציאות השמש כמו שביארנו למעלה וינון שמו ר״ל מענין נין ונכד כלומ׳ שימשך זרעו עד שיניחו שמו על הנולדים מזרעו תמיד ובלעז שואה אפילאט. וי״מ ינון יגדל בשררה וכבוד כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי כט א) אלא שגם אותו מקרא אנו מפרשי׳ מענין זה ר״ל מענין נין ונכד.
פסוק יח:
ובסוף דבריו שבח לאל והודאה לפניו ואמ׳ אח״כ כלו תפלות דוד בן ישי כי אלו היו דבריו האחרונים כמו שפירשנו למעלה.