מזמור על שלמה

יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃
(תהילים כב ג)

ההָרִ֓ים יִשְׂא֤וּ פרי שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם והגְּבָעוֹת תשאינה שָׁ֘ל֥וֹם על ידי הצדקה, מה שמתאים אל הכתוב בישעיה: "והיה מעשה הצדקה שלום"(ישעיה לב יז).

יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲ‍ֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃
(תהילים עב ד)

"יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲ‍ֽנִיֵּי־עָ֗ם" – ולא די לו שיִשְׁפֹּ֤ט בצדק כשיבואו לפניו למשפט, כי אם גם מעצמו יתעורר להושיע לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן, הדל שבדלים, ולדַכֵּא עוֹשֵֽׁק.

יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃
(תהילים עב ה)

פסוק זה מקושר עם הקודם, והכוונה: שיסתדר בארץ לדורות משטר של צדק וביטחון, שיסודו היראה את השופט העליון ["כי אמרתי רק אין יראת א-להים במקום הזה והרגוני..."(בראשית כ יא)].

יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃
יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃
(תהילים עב ו-ז)

הודות למטר הצמחים פורחים, ועל זה מיוסד הקשר הפיוטי בין שני הפסוקים, בין "יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר..." לבין "יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק..." (אבן עזרא).

"וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ" – ההפלגה פה היא שלא כדעת המפרשים ביחס לזמן, אלא ביחס למקום [הזמן מוגבל למלכות שלמה כמוכח מתחילת הפסוק "יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו"]; שהשלום יתפשט בימיו עד מקום בלי ירח, כלומר עד אפסי ארץ. והפסוקים הבאים הם לפי זה מקושרים עם פסוק זה לשם תיאור השלום העולמי, בתור תוצאה מהתפשטות שלטון שלמה בעולם בכח הצדק שישליט בכל תפוצות ממשלתו, "כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ..."(תהילים עב יב) [על דרך זה בספר ישעיה (ישעיה ב; ישעיה יא) מתכונן השלום העולמי על בסיס הצדק העליון השופע מבית ה' או מתכונת המלך המשיח].

לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃
(תהילים עב ט)

לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ גם השוכנים בציה, אנשי המדבר שאינם מקבלים מרות מטבעם.

כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃
יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃
מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃
(תהילים עב יב-יד)

"כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃" – מדבר בהצלת הפרט.

"יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃" – מדבר בהצלת כלל העניים בדרך חוקים המכוננים נגד עושק רש. על כן "אֶבְיוֹנִ֣ים" בלשון רבים.

"מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם" – בכח החוקים האלה.

"וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃" – לבלי לחוס על כל הוצאות הממלכה הקשורות בתיקונים אלה.

וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃
(תהילים עב טו)

"וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א" – לעיל בפסוק י' אמר שמלכי שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א יַקְרִֽיבוּ לשלמה אֶשְׁכָּ֥ר. ושְׁבָא, העשירה בזהב, בלי ספק תקריב אשכרה זהב. ופה הוא מודיע לנו מה יעשה המלך שלמה בזהב ההוא: שלא יתננו כדרך המלכים באוצרותיו, אלא יחלק אותו בין הדלים והאביונים שסבלו מחמת המציק, באשר תפילת העני וברכתו יקרה לו מכל חמדת מלכים.

כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃
(תהילים עב כ)

תפילתו על שלמה הייתה האחרונה בזמן.