פסוק א:לשלמה, למלך תן - נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח והוא אות למ"ד, כמו בעבור, כמו וללוי אמר כי תומיך ואוריך, לנכח השם.
פסוק א:והחל אלהים - בעבור משפטיך. והטעם שהשם נתן לו רשות לעשות משפטי אלהים.
פסוק א:וככה וצדקתך – ושיהיה שופט צדק.
פסוק ב:וככה פירוש, ידין וטעם וענייך – שהשרים, גם העשירים יתגברו עליהם.
פסוק ג:ישאו - הטעם כי בהיות המלך שופט צדק ירבה שלום בארץ.
פסוק ג:וטעם הרים – שאין שם יישוב.
פסוק ג:וטעם בצדקה – בעבור הצדקה ישאו הרים וגבעות שלום כדרך בבעל פעור. ויש אומרים: כי בצדקה, כמו: שלום.
פסוק ד:ישפוט - כדרך שפטני אלהים, יעשה להם משפט.
פסוק ד:ועושק – הוא הלוקח הון חבירו במרמה ופיתוי ובסתר, ושלמה ברוב חכמתו יכיר העושק.
פסוק ה:יראוך - וכאשר ידכא העושק יראוך כל העושקים.
פסוק ה:וטעם עם שמש – כל הימים שתעמוד השמש וככה ולפני ירח, כדרך: ידכאום לפני עש.
פסוק ו:ירד - מארמונו אל בית המשפט, או ירד משפט שהזכיר ישפוט עניי, כדרך יערוף כמטר.
פסוק ו:ומלת גז – מפעלי הכפל מגזרת לגזוז גזי המלך.
פסוק ו:זרזיף - מלה מארבע אותיות אין ריע לה. וטעמה: רווי או שובע.
פסוק ז:יפרח - המטר יפריח, על כן הזכיר יפרח. והטעם: שירבו הצדיקים ויפרח רוב שלום, או רוב שלום יהיה בימיו, עד שלא יהי ירח. והטעם: תמיד.
פסוק ח:וירד - אם על שלמה מים – סוף.
פסוק ח:ואפסי ארץ - זה מדבר, והנה הזכיר אורך ארץ ישראל ורחבה.
פסוק ח:ואם על המשיח, מים - הדרומי הנקרא הים האדום אל ים צפון, שהוא ים אוקיינוס.
פסוק ח:ומנהר - נהר יוצא מעדן שהוא בתחלת מזרח ועד אפסי ארץ, שהוא בסוף מערב.
פסוק ט:לפניו, ציים - השוכנים בארץ ציה. והנכון בעיני: בעלי הספינות כאשר כתוב אחריו תרשיש ואיים שהוא כמו איי הים. ורבי משה אמר: כי איים השוכנים עם איה במדבר. ואיננו נכון, ומלת ישיבו שיתנו זה תמיד, כמו: והשיב למלך ישראל. ויש אומרים: בתשובת כל שנה יתנו מס.
פסוק יא:וישתחוו - פרט להזכיר מלכי תרשיש ושבא ואחר כן כלל וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים שהם תחת ידיהם.
פסוק יב:כי - הטעם כי הוא ידין המלכים גם העמים, והמלך העני, כנגד אחר יצילנו.
פסוק יג:יחוס - על הדל ואביון מהעמים.
פסוק יד:מתוך - הוא העושק בסתר.
פסוק יד:וחמס - בגלוי, מגזרת נחמסו עקביך, ואע"פ שהם אביונים.
פסוק יד:וייקר דמם - כדרך: דמים לו. והטעם יקרים הם בעיניו לא ירצה שיהרגו על כן אחריו.
פסוק טו:ויחי - כל אחד מהם ולא די שיחייהו עד יעשירהו, וזה טעם ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו כל עני.
פסוק טז:יהי - העני כפיסת בר כמו פס ידא כף זורעת בר בארץ, או בראש הרים וירעש זה הפרי שהוא הבר. והטעם: שיהיה גדול שירעש כעצי לבנון.
פסוק טז:ויציצו מעיר - כמו בעיר, הפך והנותר בבשר ובלחם. ויש אומרים: כי בר, כמו: כבור ידי ואין טעם לו.
פסוק יז:יהי שמו - שם שלמה או המשיח.
פסוק יז:ינון - בניין נפעל, כמו יכון מגזרת נין ינוב וירבה.
פסוק יח:ברוך - אז יאמרו כל הגוים: ברוך השם אלהי ישראל. וטעם עושה נפלאות לבדו, שעשה תמיד בעבור ישראל.
פסוק יט:וברוך - טעם שם כבודו הוא השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אין לשם שם בכל הלשונות שהוא שם העצם רק תואר, כמו ה', גם אלהים ושדי ועל כן כתוב: זה שמי לעלם, כי הוא שם אחד לבדו, וככה ושמו אחד.
פסוק יט:וטעם וימלא כבודו – תהלתו.
פסוק יט:אמן - מגזרת אמונה.
פסוק כ:כלו - יש אומרים: אז ימלאו תפלות בן ישי. ויש אומרים: כי כלו - כמו כללו יפייך ואיננו נכון. ור' יהודה הלוי אמר: בעבור שהוא סוף ספר, כתב כן הסופר הראשון כאשר נכתוב אנחנו, ברוך נותן ליעף כח.