א לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃ ב יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃ ג יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃ ד יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲ‍ֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃ ה יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃ ו יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃ ז יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃ ח וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ט לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃ י מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃ יא וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃ יב כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃ יג יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃ יד מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃ טו וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃ טז יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃ יז יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ ינין (יִנּ֪וֹן) שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃ יח בָּר֤וּךְ ׀ יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃ יט וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃ כ כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לִשְׁלֹמֹה. מסתבר שאת הדברים האלה נשא דוד המלך על בנו-יורשו שלמה. אֱלֹהִים, את מִשְׁפָּטֶיךָ ואת היכולת לממש אותם בארץ לְמֶלֶךְ תֵּן. אני מתפלל שהמלך יגשים את משפטיך וישתמש בהם, וְצִדְקָתְךָ תן לְבֶן מֶלֶךְ, שאף בידו יהיה הכוח לממש את צדקתך בעולם,
פסוק ב:
כך שהוא יָדִין את עַמְּךָ בְצֶדֶק ואת עֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט. המשפט – המיוחס כאן לדין העניים – איננו סוטה מהצדק החתוך המוחלט, אבל יש בו גם צד של התחשבות בחלשים ובחסרי האמצעים.
פסוק ג:
בהיות המשפט איתן, המדינה שלווה, ואז יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם. מההרים תבוא בשורה של שלום. לא יהיה חשש שמא אורב מסתתר מאחוריהם, ושמא תפרוץ לפתע מלחמה מביניהם, וּגְבָעוֹת יתעטרו בִּצְדָקָה, צדקה וישועה.
פסוק ד:
המלך-השופט יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם ויוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן, העניים המסכנים ביותר. להם אין די במשפט מתוך התחשבות; הם זקוקים שיתערבו למענם. עם זאת, המשפט אינו רק רחמים ורכּוּת – וִידַכֵּא המלך עוֹשֵׁק.
פסוק ה:
לא רק היחסים החברתיים יהיו מתוקנים. במדינה זו יִירָאוּךָ, ייראו ממך, ה', עִם שָׁמֶשׁ, לעולם ובהתמדה, כפי שהשמש נשמעת לפקודתך וזורחת בכל יום ויום, וְלִפְנֵי יָרֵחַ, כל זמן שנראים פני הירח – דּוֹר דּוֹרִים, דורות רבים.
פסוק ו:
יֵרֵד דבר המלך והצדק והברכה שבעקבותיו כְּמָטָר עַל גֵּז, גיזת צמר, הסופגת את כל המים. השפע כולו ינוצל ולא יתבזבז, וכִרְבִיבִים, רסיסי גשם, שהם זַרְזִיף, נזילת מים היורדת לאָרֶץ.
פסוק ז:
יִפְרַח בְּיָמָיו של המלך הגואל צַדִּיק. בגלל אישיותו ופעלו של המלך יהיה הצדיק מוגן מכל רע, וְרֹב שָׁלוֹם יהיה עַד בְּלִי, שיבלה יָרֵחַ – לעולם.
פסוק ח:
כדי שתשרור שלווה במדינה, אין די בעשיית משפט וצדקה. רוגע בהקשר הבינלאומי יושג אם יהיו למלך עצמה והשפעה גם בעולם הסובב. וְיֵרְדְּ, הוא ימשול מִיָּם עַד יָם, בגבולה הרחב של המדינה, כל היבשה שבין הימים המקיפים אותה, וּמִנָּהָר, נהר פרת, שאכן היה גבול ממלכתו של שלמה, עַד אַפְסֵי, קצות, האָרֶץ.
פסוק ט:
בגלל עצמתו של המלך לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים, עמים יורדי ים שברשותם צבא ספינות, או: שוכני המדבר, וְאֹיְבָיו, אם עוד יהיו כאלה, יושפלו לחלוטין עד שעָפָר יְלַחֵכוּ, כביכול, עד אשר יגיע ראשם לארץ. כוחו של המלך יגיע גם הרבה מעבר לגבולותיה של ארץ ישראל הגדולה:
פסוק י:
מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְיושבי האִיִּים מִנְחָה, מתנות למלך יָשִׁיבוּ. כך ידרשו את שלומו וכבודו. מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא, שבקצה ערב או באפריקה, אֶשְׁכָּר, מתנה או תשלום לאות הכנעה והכרת תודה יַקְרִיבוּ לו.
פסוק יא:
וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים, גם הרחוקים יותר, וכָל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ במידה כלשהי. כל זה לא רק בשל תוקפו הצבאי של המלך, אלא כהוקרה ושכר טוב על מעלתו הפנימית והשפעתו המבורכת.
פסוק יב:
כִּי בממלכתו ומחוצה לה יַצִּיל את האֶבְיוֹן המְשַׁוֵּעַ לעזרה במר נפשו, וְאת העָנִי שהוא לבדו וְאֵין מי שעֹזֵר לוֹ.
פסוק יג:
יָחֹס, ירחם המלך עַל דַּל וְאֶבְיוֹן, וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים, הדלים שבדלים, יוֹשִׁיעַ.
פסוק יד:
מִתּוֹךְ, תככים, ניצול ומרמה וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם, וְיֵיקַר, יהיה נכבד דָּמָם בְּעֵינָיו. הוא לא ינהג כמנהג השליטים שאינם מתחשבים בסבלם של חסרי הישע, אלא דמם יהיה יקר וחשוב בעיניו.
פסוק טו:
והמלך עצמו יְחִי בכל טוב, וְיִתֶּן לוֹ ה' רכוש גדול ומותרות מִזְּהַב שְׁבָא. וכל אדם יִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד, משום שהוא יהיה חביב ואהוב על הכול, כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ – את המלך. נוסף על ברכת השלום, ברכת השמים, הגדולה והתפארת, גם האדמה תתברך –
פסוק טז:
יְהִי פִסַּת, שפע, ריבוי בַּר, תבואה בכל מקום בָּאָרֶץ, אפילו בְּרֹאשׁ הָרִים, שבדרך כלל אין התבואה צומחת שם. יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ. האילנות יהיו עמוסים בפֵרות כבדים, כך שבבוא הרוח תישמע מהם אוושה הדומה לזו הנשמעת בעצי הלבנון הנישאים, וְיָצִיצוּ הצמחים הטובים מֵעִיר, גם משטחים שברגיל אינם מעובדים, כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ, הצץ מאליו.
פסוק יז:
ובכללו של דבר יְהִי, יתקיים שְׁמוֹ של המלך לְעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ, לעולם, יִנּוֹן, יגדל ויתברך שְׁמוֹ, וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ. המלך יהיה סמל ומופת לברכה. כָּל גּוֹיִם – הקרובים והרחוקים יְאַשְּׁרוּהוּ ויאמרו: "אשרי המלך הזה".
פסוק יח:
כאן באים דברי סיום לחלק ('ספר') זה שבתהלים: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, ואין אחר עושה.
פסוק יט:
וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם – רעיון המבוטא בתוספת פסוק בקריאת שמע, וכן בארמית בתפילת הקדיש, ויהי רצון שיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ. אָמֵן וְאָמֵן.
פסוק כ:
כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי. ייתכן שאת המזמור הזה אמר דוד בסוף חייו, והוא סודר כאן משום שרובם הגדול של שני הספרים הראשונים שבתהלים הם מזמוריו של דוד עצמו, ומסודרים כספרים לעצמם; ואילו מכאן והלאה יש מזמורים שבחלקם לא מצוין שם המחבר, ובאחדים מהם מצוינים שמות מחברים אחרים, אף שגם ביניהם יש עוד ממזמוריו ומתפילותיו של דוד.