פסוק א:לשלמה. ר״ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו:
פסוק א:אלהים משפטיך וגו׳. דוד צפה ברה״ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה׳ לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה:
פסוק א:וצדקתך. תן לו מתן זה בצדקה:
פסוק א:לבן מלך. לשלמה שהוא בן מלך:
פסוק ב:וענייך במשפט. ולא יהדר פני העשיר הדן עמו:
פסוק ג:ישאו הרים. ר״ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו:
פסוק ג:וגבעות. גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט:
פסוק ד:עניי עם. אף כי משפטם בדבר מועט יתן לב לשפוט:
פסוק ד:לבני אביון. החלושים ביותר בעבור העוני והקוטן:
פסוק ד:וידכא עושק. הבא לעשקם:
פסוק ה:ייראוך. בימיו יראו ממך ישראל בעת זריחת השמש ולפני הארת הירח ר״ל בכל עת:
פסוק ה:דור דורים. ר״ל וכן יהיה כל ימי הדורות כי שלמה יכוון לב אנשי דורו אל המקום והם יכוונו לב בניהם וכן לעולם:
פסוק ו:ירד כמטר. תוכחת מוסרי שלמה ירד בחדרי לבות בני אדם לעשות פרי כאשר ירד המטר על הדשא הגזוז ממעל והשרשים נשארו מתחת אשר המטר הוא סבה למהר הצמיחה במהירות נפלא:
פסוק ו:זרזיף ארץ. הנוטף בארץ בעומק המחרישה:
פסוק ז:יפרח. יתגדל ויעלה מעלה מעלה:
פסוק ז:ורוב שלום. יהיה לו רוב שלום ותתמיד עד שיבלה הירח ר״ל עד עולם:
פסוק ח:וירד. ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס ומנהר. היוצא מן העדן שהוא תחילת המזרח:
פסוק ח:עד אפסי ארץ. עד סוף המערב:
פסוק ט:ציים. אנשי הספינות הבאים ממרחק:
פסוק ט:עפר ילחכו. ר״ל יכפפו קומתם עד לארץ להשתחוות לו כמו המלחך העפר שכופף קומתו עד לארץ:
פסוק י:ואיים. יושבי איי הים:
פסוק י:מנחה ישיבו. לפי שהיה תמידי פעם אחר פעם לזה אמר לשון השבה וכן השיב וגו׳ מאה אלף כרים (מ״ב ג):
פסוק יב:כי יציל. הטובה ההיא יהיה לו בזכות אשר יציל האביון מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו:
פסוק יב:ועני. גם את העני יציל ואת כל מי אשר אין לו עוזר:
פסוק יג:יחוס. יהיה חס על דל ואביון:
פסוק יג:יושיע. מיד הקמים עליהם:
פסוק יד:יגאל נפשם. לבל ילכדו בידי חושבי הרעות ועושי החמס:
פסוק יד:וייקר. דם האביונים יהיה יקר וחשוב בעיניו ויתן לב להציל ממות נפשם:
פסוק טו:ויחי. על כי יהיה נפש האביון יקרה בעיניו לזה יחיה אותו מהונו ואף יעשרנו כי יתן לו מן הזהב הבא משבא:
פסוק טו:ויתפלל. ובעבור זה יתפלל תמיד בעדו ויברך אותו כל היום:
פסוק טז:פסת בר. רבוי תבואה יצמח בארץ:
פסוק טז:בראש הרים. התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון ויציצו מעיר. אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר״ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ:
פסוק יז:יהי שמו. יזכר שמו לעולם:
פסוק יז:לפני שמש. לעולם כל ימי עמידת השמש יהיה נקרא שמו בשם שררה:
פסוק יז:ויתברכו בו. המברך את בניו יאמר בברכתו ישימך אלהים כשלמה:
פסוק יז:יאשרוהו. בעבור חכמתו וכשרון מעשיו:
פסוק יח:ברוך ה׳. המקום יהא מבורך על הטובה שיעשה לשלמה:
פסוק יח:לבדו. כי אין מי לעשות נפלאות כמוהו:
פסוק יט:שם כבודו. שמו הראוי לכבודו:
פסוק יט:וימלא כבודו. כל בני עולם יכירו כבודו אמן ואמן. הדבר הזה יאומן וכפל המלה לחזק הענין:
פסוק כ:כלו. נשלמו תפלת דוד כי המזמור הזה אמר סמוך למיתתו בעת שהמליך את שלמה ולא הוסיף לומר עוד ולא כתבה בסוף הספר כי ראה להשלים את הספר בהלולים בעבור רוב השבחים האמורים בהם: