פסוק א:משפטיך, וצדקתך. המשפט הוא בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום, כמ"ש ישעיה (א' כ"א):
פסוק ב:בצדק, במשפט. המשפט הוא לפי הנימוס הקבוע והצדק ישקיף על הענין והזמן והנדונים ולא ישקיף על הנימוס בהחלט רק יעשה לפנים משורת הדין (ישעיה שם):
פסוק ג:בצדקה. צדקת המעשים (כנ"ל א') ושיעורו ישאו הרים וגבעות שלום לעם ובצדקה:
פסוק ד:עני, אביון. האביון אין לו מאומה, ומקבל צדקה כמ"ש בכ"מ:
פסוק ז:זרזיף. נטיפה והזלה, ובדברי חז"ל מטא זרזיפא דמיא על רישיה:
פסוק ט:ציים. שוכני המדבר:
פסוק י:ישיבו. פעם אחר פעם וכן והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מ"ב ג'):
פסוק יד:מתוך. היא המרמה הצפונה, וחמס הוא הגלוי ויגאל בא על גאולת קרובים כנ"ל (ס"ט י"ט):
פסוק טז:פסת. פשיון של בר, כמו אם פשה תפשה, מעיר שם המין, מן הערים יציצו אנשים כעשב הארץ:
פסוק יז:ינון. פעל משם נין ונכד:
פסוק יז:יאשרוהו. יחשבו אותו למאושר והאושר בא תמיד על ההצלחה הנפשיית: