א לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃ ב יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃ ג יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃ ד יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲ‍ֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃ ה יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃ ו יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃ ז יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃ ח וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ט לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃ י מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃ יא וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃ יב כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃ יג יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃ יד מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃ טו וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃ טז יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃ יז יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ ינין (יִנּ֪וֹן) שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃ יח בָּר֤וּךְ ׀ יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃ יט וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃ כ כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
לשלמה. זה המזמור חברו דוד על שלמה בנו כשהמליכו, ואמר בסוף המזמור כלו תפלת דוד בן ישי, כי בסוף ימיו היה זה שהיה שוכב במטתו, ולא קרה לו דבר אחר יאמר מזמור עליו, ובזה המזמור כלו תפלותיו ומזמוריו והוא סוף הספר האחד מהחמשה ספרים שיש בספר הזה, ולא סידרוהו המסדרים שיהיה זה הספר אחרון, כי ראוי לחתום הספר בדברי הילולים ובמזמורי הללויה בעבור כי המזמורי' הם לעתיד בשוב ישראל מהגלות. ויש מפרשים על מלך המשיח, וכן קראו בספר שיר השירים האלף לך שלמה:
פסוק א:
משפטיך למלך תן. תן לו דיעה ובינה לשפוט במשפט ובצדק והפסוק השני פירושו של הראשון:
פסוק א:
וצדקתך. פירושו ישרך: וטעם לבן מלך. אתה ציויתה המלוכה לו ולאביו וכיון שבמצותיך ימלוך תן לו שיהיה מלך צדק:
פסוק ג:
ישאו הרים וגבעות. דרך משל על האומות שיצא שלום על ישראל בימיו, וכן היה בימי שלמה וכן יהיה בימות מלך המשיח ויחיו כל ישראל בצדקה וביושר:
פסוק ד:
ישפוט יקח משפטם מעושקיהם:
פסוק ה:
ייראוך עם שמש ולפני ירח. לעולם. וכן לדור דורים. כלומר ילמדו בימיו ליראה אותך עד שכל הימים ייראוך. ובאומרו עם שמש ולפני ירח כלומר כל זמן שהשמש והירח קיימים והוא דרך הפלגה:
פסוק ה:
ולפני. פירושו ועוד. ואם על המשיח הוא בימיו תמלא הארץ דיעה את ה', ולפי זה לעולם אינו דרך הפלגה כי כן יהיה לעולם:
פסוק ו:
גז. הוא העשב הנקצר:
פסוק ו:
זרזיף. ענין נטיפה. אמר זה המלך יבא על העם לטובתם כמו המטר שירד על העשב הנקצר ומצמיחו עוד, וכמו הרביבים הנוטפים בארץ ומצמיחים מקום הצמא. ואם על מלך המשיח בימיו יהיו ישראל בהבטחה גדולה ובשלום אין כמוהו, וירד על ישראל שבגולה כעשב הנקצר שבבוא עליו מים יפרח ויצמח וירב לרוב:
פסוק ז:
יפרח. ירבו צדיקים וטובים בימיו:
פסוק ז:
ורוב שלום. גם כן יהיה שיעמוד:
פסוק ז:
בלי ירח, כלומר כל זמן שהעולם קיים. אם על שלמה הוא על דרך הפלגה כמו שפירשנו. ואם על מלך המשיח הוא כמשמעו שכל ימי עולם יהיה שלום:
פסוק ח:
וירד. אם על שלמה הרי נאמר עליו כי מושל היה בכל הממלכות, ואם על מלך המשיח גם הוא מבואר כי ממשלתו תהיה בכל העולם:
פסוק ח:
מים ועד ים. פירש החכם אברהם בן עזרא להים הדרומי הנקרא ים האדומי יד ים צפון והוא ים אוקיינוס:
פסוק ח:
ומנהר. הנהר יוצא מעדן שהוא תחילת המזרח:
פסוק ח:
עד אפסי ארץ. שהוא סוף המערב:
פסוק ט:
ציים. שוכני ציה והם שוכני המדברות כמו הקדריים וזולתם אעפ"י שהם רחוקים מן היישוב:
פסוק ט:
לפניו יכרעו. וכל שכן זולתם:
פסוק ט:
ואויביו. ואותם שירצו להיות אויביו לא יוכלו אבל ילחכו עפר מיראתם אותו:
פסוק י:
מלכי. אם על שלמה מבואר הוא כי כל מלכי הארץ היו מביאין לו מנחה, ואם על מלך המשיח גם כן מבואר כי כן יהיה:
פסוק י:
אשכר. כמו מנחה, ופירוש יביאו תמיד בכל שנה לפיכך הוא בלשן השבה כלומר פעם אחר פעם:
פסוק יב:
כי יציל. לפיכך יאהבוהו ויעבדוהו כי יראו כי יהיה מלך צדיק ויציל האביונים והעניים שאין להם עזר:
פסוק יג:
יחס. כפל הענין לחזק כמנהג וכן הפסוק הבא אחריו:
פסוק יד:
מתוך. הוא מרמה בלא ידיעה, וחמס הוא גזל בידיעה:
פסוק יד:
וייקר. כתוב בשני יוד"ין ביו"ד האיתן וביו"ד השורש אמר כי דם העניים יקר בעיניו לפיכך יושיע נפשותם ויגאלם מיד הרשעים שלא ישפכו דמם:
פסוק טו:
ויחי. פירושו ויחי עמו זהו שאמר ויתן לו מזהב שבא כלומר יתן לעני מהונו שיחיה עמו: ואמר מזהב שבא. כלומר מזהב שיביאו לו משבא:
פסוק טו:
ויתפלל בעדו. העני יתפלל בעד המלך תמיד:
פסוק טו:
ויברכנהו כל היום. ר"ל כל הימים:
פסוק טז:
יהי. בימי המלך הזה יהיה ברכה בעולם עד שיזרע אדם מלא כף תבואה אפילו בראש ההרים ויהיו השיבלים טובות ובריאות עד שירעשו ברוח הנושבת בהם כמו עצי הלבנון, ופריו פירוש כף התבואה:
פסוק טז:
ויציצו מעיר. מחוץ בשדות תהיה הברכה וכן בעיר בבני אדם תהיה ברכה עד שיציצו מעיר לרוב כעשב הארץ:
פסוק יז:
יהי שמו. שם המלך יהי לעולם כלומר שיזכר מרוב גדולתו לעולם:
פסוק יז:
לפני שמש ינון שמו. בעוד שהשמש קיים וכן לפני ירח ר"ל כל זמן שהשמש קיים יהיה זכר שמו, ופירוש ינון מן נין ונכד מבנין נפעל, ר"ל כמו שהבן זכר האב כן יהיה שמו זכר לעולם למעשיו הטובים שיעשה ויתברכו בו שיאמרו האל יברכנו כמו שבירך פלוני:
פסוק יז:
יאשרוהו. יאמרו עליו אשריו:
פסוק יח:
ברוך י'י. כמו שפירשנו בתכלית הספר הראשון, כי זה הפסוק ושאחריו הם דברי המחבר הודה לאל שזכה להשלים הספר:
פסוק יח:
עושה נפלאות לבדו. שמראה דוקא בישראל נפלאות למה כי הוא אלהי ישראל אם כן הוא לבדו הוא העושה נפלאות לא אלהי העמים:
פסוק יט:
וברוך שם כבודו לעולם. הוא השם הנכתב ולא נקרא שהוא שם הכבוד ועליו נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי באותו השם לבדו יקרא אז: ואז ימלא כבודו את כל הארץ. כמו שכתוב כי מלאה הארץ דיעה את ה':
פסוק יט:
אמן ואמן. קיום וקיום כלומר יתקיים זה הדבר העתיד קיום אמת:
פסוק כ:
כלו. אם על שלמה כבר פירשנו טעמו בתחלת המזמור, ואם על מלך המשיח פירשו אדוני אבי ז"ל כאשר ישתלמו נחמות אלה אז כלו תפלות דוד בן ישי, ולא אמר כלו זמירות או הודאות אך תפלות כלומר כלו תפלות מענייני כפרה וסליחה והצלה כי כאשר ישתלם הכל וימלוך מלך המשיח בן דוד לא יהיו צריכים לא כפרה ולא הצלה והצלחה כי הכל יהיה להם, ואז כלו תפלות דוד בן ישי: