חזון על הגלות
בחזונו צפה ועולה לפניו, כלפני המקונן באיכה (איכה ג), וכלפני המשורר לקמן (תהילים קב), דמות דיוקנו של אבל-ציון, העטופה בנכר יגון וצער על גלות השכינה. גלמוד ומוזר בתוך אחיו, שהורגלו כבר אל הגלות, ניגשׂ ונענּה מהבוגדים בעם, מורדף מהאויב, מלא כלימות וחרפה. בשארית כחו לא-להיו, בשארית תקוותיו לגאולה, נאבק עם השִׁבֹּלֶת העומדת עליו בתוך בור הגלות להטביע את נפשו על כל ירושת פליטה אשר לה מימי קדם.
רַבּ֤וּ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא-גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב:
(תהילים סט ה)
"אֲשֶׁ֥ר לֹא-גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב:" - הכוונה על עלילות שווא בכלל.
כִּֽי-קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי:
(תהילים סט י)
"כִּֽי-קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣" - הקנאה לבֵיתְךָ הֶחָרֵב, כטעם "קנאתי לציון קנאה גדולה"(זכריהו ח ב).
יְהִֽי-שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ:
(תהילים סט כג)
"וְלִשְׁלוֹמִ֥ים" - אלו הבוגדים אשר בגלות שלום להם ["בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי"(מסכת תענית יא.)].
כִּֽי-שֹׁמֵ֣עַ אֶל-אֶבְיוֹנִ֣ים ה' וְאֶת-אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה:
(תהילים סט לד)
התואר 'אֲסִיר' ביחס לבני הגלות נמצא בעוד מקומות בתהילים (תהילים עט יא; תהילים קב כא).