א לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד׃ ב הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ׃ ג טָבַ֤עְתִּי ׀ בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי׃ ד יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֮ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינַ֑י מְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי׃ ה רַבּ֤וּ ׀ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב׃ ו אֱ‍ֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִכְחָֽדוּ׃ ז אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃ ח כִּֽי־עָ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי׃ ט מ֭וּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֝נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי׃ י כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי׃ יא וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃ יב וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל׃ יג יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר׃ יד וַאֲנִ֤י תְפִלָּתִֽי־לְךָ֨ ׀ יְהוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ טו הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל־אֶטְבָּ֑עָה אִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם׃ טז אַל־תִּשְׁטְפֵ֤נִי ׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃ יז עֲנֵ֣נִי יְ֭הוָה כִּי־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי׃ יח וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־צַר־לִ֝֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃ יט קָרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃ כ אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כָּל־צוֹרְרָֽי׃ כא חֶרְפָּ֤ה ׀ שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי׃ כב וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֝לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ׃ כג יְהִֽי־שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ׃ כד תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵ֭ינֵיהֶם מֵרְא֑וֹת וּ֝מָתְנֵ֗יהֶם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד׃ כה שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַ֝פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם׃ כו תְּהִי־טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם אַל־יְהִ֥י יֹשֵֽׁב׃ כז כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל־מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ׃ כח תְּֽנָה־עָ֭וֺן עַל־עֲוֺנָ֑ם וְאַל־יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ׃ כט יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ׃ ל וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃ לא אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה׃ לב וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יהוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס׃ לג רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּרְשֵׁ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם׃ לד כִּֽי־שֹׁמֵ֣עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֣ים יְהוָ֑ה וְאֶת־אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה׃ לה יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל־רֹמֵ֥שׂ בָּֽם׃ לו כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים ׀ י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ׃ לז וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
למנצח על שושנים - פיוט תחלתו כן.
פסוק ב:
הושיעני, כי באו מים - המשיל האויבים למים, כמו: ימשני ממים רבים.
פסוק ג:
טבעתי ביון - רפש כמו: מטיט היון, ואין מעמד. העי"ן בקמץ חטף כמו היה מעמד במרכבה והיה ראוי להיותו בפתח, כי הוא שם. ר' משה אמר: שהוא שם על משקל מוקטר מוגש והשתנה, בעבור אות הגרון.
פסוק ג:
ושבולת - כמו: הנהר.
פסוק ג:
וטעם שטפתני כמעט קט והיא תשטפני כדרך ונשמה לא נותרה בי והעד כי הוא מתפלל אחר כן אל תשטפני.
פסוק ד:
יגעתי, נחר - מגזרת וחרה נחשתה ובאה הנו"ן שבור כדרך: אל מקדשי כי נחל והוא בניין נפעל מפעלי הכפל.
פסוק ד:
כלו עיני - בעבור היותו מיחל.
פסוק ה:
רבו, מצמיתי - כדרך מחשבתם, וככה: וירא בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל האנשים רדפו אחריהם.
פסוק ו:
אלהים אתה - דין האמת.
פסוק ו:
אתה ידעת - אם הייתי אויל.
פסוק ו:
ואשמתי - לאלה הצוררים בשגגה או בזדון, כאשר יזכיר אויבי שקר.
פסוק ו:
ולמ"ד לאולתי – נוסף בלמ"ד הרגו לאבנר.
פסוק ז:
אל, ה' צבאות - שהוא אלהי השמים, כי הצבאות שמה הם.
פסוק ז:
אלהי ישראל - שהם צבאותיו בארץ.
פסוק ח:
כי עליך - בעבורך, בעבור שאני עבדך יחרפוני צוררי.
פסוק ט:
מוזר - והטעם השתניתי עד שלא יכירני אחי, כאילו הייתי זר.
פסוק י:
כי - טעם קנאת ביתך - שהיו הצוררים מחרפים הבית שהיה שם הארון. והקרוב: כי זה המזמור נאמר ברוח הקדש על זמן הגלות, והעד: ויבנה ערי יהודה.
פסוק יא:
ואבכה - הפעול נפש כמו: ולבכותה.
פסוק יא:
ותהי - כאשר הזכרתי כי כח השם בפועל שעבר או עתיד וככה הוא, ואבכה בכיה היתה לחרפות לי.
פסוק יג:
ישיחו - יספר שילעגו לו בני אדם יושבי שער, בעבור עוונותיו.
פסוק יד:
ואני - מתפלל אולי אמצא עת רצון.
פסוק יד:
באמת ישעך - בישעך באמת. ויש אומרים: כמו בבעל פעור בעבור ואיננו נכון בעיני, וזאת היא תפלתי: הצילני מטיט, זה הוא ביון.
פסוק טו:
וממעמקי מים - כנגד מצולה.
פסוק טז:
אל, ואל תאטר עלי באר פיה - כי יש שם מים חיים.
פסוק טז:
ותאטר - כמו תסתם ותסגר, כמו: איש אטר יד ימינו.
פסוק יז:
ענני כי טוב חסדך - הטעם מטיב, או כמה הוא טוב לי.
פסוק יח:
ואל - בעבור היותו במקום נסתר, במעמקי מים.
פסוק יט:
קרבה - אמר רבי משה: כי קרבה, כמו: וקרב אותם.
פסוק יט:
ומלת גאלה – כמו גאולתה. וככה יפרש רבי משה: קרבה, דרך ציווי פועל יוצא ויתפלל לשם קרבה גאולת נפשי כמו וקרב אותם שהוא ציווי כמו בלע ה' פלג לשונם על כן וקרב כולו פתוח וגאלה שם פתח, כמו זהבה שללה על כן הוא גאולתה כך פירש לי החכם שיחיה. והנכון: שהוא כמו זכרה לי.
פסוק יט:
וגאלה - ציווי על דרך ולמדה את בני ישראל או תחסר מלת אשר. וכן הוא: קרבה אל נפשי אשר גאלה. והטעם: מי שגאלה וטעם למען אויבי שיעשו לי חמס.
פסוק כ:
אתה ידעת - מה שיש בלבך לחרפני, כי נגדך כל צררי.
פסוק כא:
חרפה - חרפתם אשר יחרפוני השפילו לבי.
פסוק כא:
ואנושה - האל"ף סימן המדבר ותחסר אל"ף ויאנש ובא שורק תחת חולם, כמו: ישפוטו הם.
פסוק כא:
לנוד - כמו: לנוד לו.
פסוק כב:
ויתנו בברותי - בעבור שצם כאשר הזכיר ואבכה בצום נפשי והע' רעב וצמא בברותי מגזרת הברייה.
פסוק כג:
יהי - כנגד ויתנו בברותי ראש.
פסוק כג:
ולשלומים - תחת שלומים כלמ"ד: ותהי להם הלבנה לאבן.
פסוק כד:
תחשכנה - כאשר לא יראו וימעדו אז יפלו.
פסוק כה:
שפך - קשור באשר לפניו כאשר יפלו שפוך עליהם למעלה זעמך, שאם ברחו ישיגם חרון אפך כאשר לא ימלטו הם תחרב טירתם.
פסוק כז:
כי - אמר רבי משה: ולהכאיב חלליך יספרו זה לזה שאנחנו מוכים וחללים.
פסוק כח:
תנה - תן זה העון שיספרו ויתהללו עם עונם.
פסוק כח:
ואל יבואו - אמר רבי משה: כי טעמו בדרך צדקה שתעשה עמהם. ולפי דעתי: שפירש הכתוב הבא אחריו ועם צדיקים אל יכתבו.
פסוק כט:
ימחו - כבר פירשתי בספרי, כי ספר החיים הם השמים ושם כל הגזירות העתידות להיותם כתובות ביום הבראם.
פסוק ל:
ואני, תשגבני - כנגד עני.
פסוק לא:
אהללה - וטעם בתודה - שאודה החסד שגמלני.
פסוק לב:
ותיטב, משור - מ"ם משור ישרת אחר, כאילו הוא כתוב: משור מפר, כדרך: ככבש אלוף ככבש כאלוף, כי השור גדול מהפר ואיך יסמוך שור אל פר, כמו: קח את פר השור.
פסוק לב:
מקרין מפריס - שב אל הפר לבד שנראה קרנו ופרסתו. הטעם: שאינו קטן מאד.
פסוק לג:
ראו - וי"ו ויחי לבבכם כפ"ה רפה בלשון ישמעאל, כמו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ויעזב את עבדיו ואתם דורשי אלהים ראו זה ויחי לבבכם.
פסוק לד:
כי, אביונים - כנגד שהזכיר ואני עני וכואב.
פסוק לד:
אסיריו - כמחשבת אויביו שיאסרוהו ואם על בני הגלות יותר נכון.
פסוק לה:
יהללוהו - שוכני שמים והארץ ועוברי ימים, או דרך משל, כמו: ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.
פסוק לו:
כי - ויש אומרים: כאשר אהללנו יהללוהו שמים וארץ ואם על הגלות יהללוהו, בהושיעו ציון. והזכיר ערי יהודה שיש להם חלק בירושלם.
פסוק לז:
וזרע - הטעם וירשוה הם ובניהם בימי דוד, או בימי המשיח.