פסוק א:למנצח על שושנים לדוד. כבר ביארנו ענין שושנים במזמור מ״ה שהוא כלי ניגון והמזמור נאמ׳ על צרת הגלות ולכן יש שפירשו על שושנים רמז לשושנים שבין החוחים ונוקבים אותם תמיד והתחיל להתפלל על צרות הגלות להושיענו מהם ודבר בלשון יחיד על לשון העם או כל אחד ואחד. וי״מ שדוד אמרו על עצמו לרוב צרותיו והמזמור נמשך לאיזה שתרצה אלא שסופו מוכיח לפי׳ הראשון.
פסוק ב:ואמ׳ הושיעני א׳ כי באו מים עד נפש ר״ל עד שהגעתי ליציאת נפש ודמה הנפש הצרות לשטף מים כי כן מנהג הלשון תמיד כאמרו אזי המים שטפונו אזי עבר על נפשנו המים הזידונים (תה׳ קכד)
פסוק ג:ועל זה המשל בעצמו אמ׳ טבעתי ביון מצולה ורמז על כפל צרות כי המצולה היא פלג מים עמוק שדרכו של אדם לטבוע ויון הוא טיט רך שדרכו לטבוע ג״כ בו ואמ׳ שטובע במצולה שיש בו טיט ויון משל על כפל הצרות. ואין מעמד ר״ל שאין אחד מאיבריו יכול לעמוד ומעמד פעול מבנין הפעיל וכן אמר על רוב הצרות בזה המשל בעצמו באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני ושבלת ר״ל שטף.
פסוק ד:ומצד שמנהג הטובע לזעוק לב״א שיבואו לעזרה אמ׳ שיגע בקראו עד שנחר גרונו ושכלו עיניו מרוב הביטו למעלה נושא עיניו למרום ומיחל לאלהיו וזה רומז לאורך הגלות
פסוק ה:וכן אמ׳ שרבו משערות ראשו שונאיו השונאים אותו חנם, ושעצמו בכח גדול מצמיתיו ואויביו לשקר ובאה מלת שקר כולה סגול באתנח שלא כמנהג. ואמ׳ אשר לא גזלתי אז אשיב כלומ׳ שישימו עלי עלילות דברים בגלות להתגולל עלי בשקר.
פסוק ו:ואתה ה׳ ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו והנה ידעת שבחנם יאשימוני.
פסוק ז:ואמ׳ אל יבושו בי קויך כלומ׳ שאם לא תתן קץ לזה הגלות עד שיכירו הכל שלא נכזבה תוחלתנו כל המיחלים מכזיבים תוחלתם בסיבתנו והוא ענין אל יכלמו בי מבקשיך. ואמ׳ א׳ צבאות ראוי להיות בסמיכות ובא כמוהו אמרים אמת (משלי כב כא).
פסוק ח:כי עליך נשאתי חרפה על שלא רציתי לצאת מכלל תורתך להתחבר עמהם וכלמתם כסתה פני על זה.
פסוק ט:ומתוך שבני עשו ובני קטורה שרוב הגליות בתוכם הם מזרע אברהם ומזרע יצחק אמ׳ שיתנהגו עמנו כאלו הייתי להם נכרי וזר. ומוזר פעול מבנין הפעל מלשון זרות.
פסוק י:ואמ׳ קנאת ביתך אכלתני ר״ל היותי מקנא על ראותי אותו בידם וחרפות חורפיך נפלו עלי כלומ׳ שמאחר שאני מחזיק בתורתך ובאמונה האמתית והם מחרפים אותי תמיד הרי נמצאו ג״כ מחרפים אותך.
פסוק יא:ואבכה בצום נפשי י״מ שהוא חסר על ר״ל שבכיתי בצום על נפשי הנדכאת ביניהם וי״מ אותו חסר וא״ו כלומ׳ ואבכה ובצום נפשי ר״ל שבכיתי וצמתי. ולי נראה שהנפש פעולה כמו ולבכותה כלומ׳ בכיתי נפשי כאלו מתה לגמרי ותהי נפשי לחרפות לי כי יאמרו לי תמיד שתכרת ותאבד.
פסוק יב:ואתנה לבושי שק מרוב הדאגה ואהי להם למשל ר״ל ללעג וקלס.
פסוק יג:וישיחו בי כשישבו בשעריהם וכן כשישכרו אני מנגינתם כלומ׳ שישחקו ויתלוצצו בי
פסוק יד:ואני אין לי רק תפלתי תמיד לך ה׳ עת רצון ר״ל בכל עתות התפלה או פירושו תפלתי שתקריב עת רצון לגאלני מידם אנא ברוב חסדך ענני באמת ישעך כלומ׳ בהבטחות הנבואות על הישועה שאני מחזיקם כדבר אמתי לא יכזב.
פסוק טו:והצילני מטיט הצרות שלא אטבע בהם ואנצלה משונאי וכו׳
פסוק טז:ואל תשטפני וכו׳ ואל תאטר עלי באר פיה כלומ׳ שהבאר לא תסגור פיה עלי כשאני בתוכו עד שלא אוכל לצאת
פסוק יט:וענני כי טוב חסדך ואל תסתר וכו׳ וקרבה אל נפשי לגאלה ואל תעמוד ברחוק לעת צרתי ולמען אויבי האומרים ידנו רמה פדני
פסוק כ:כי אתה ידעת חרפתי וכל צוררי נגדך הם שלא יוכלו להעלם ממך
פסוק כא:ואני חרפתם שברה לבי ואנושה ר״ל ואאנושה והוא עומד כאלו אמ׳ ואאנש ר״ל שהיתה מכתי אנושה ר״ל חזקת הכאב ומלת ואנושה כענין ואכאב. ואקוה למי שירחם עלי לבא לנוד לי ולנחמני ולא מצאתי אבל בהפך
פסוק כב:והוא שנתנו בברותי ראש ר״ל שיכפלו ויחזקו צרותי
פסוק כג:כן יהי שולחנם לפניהם לפח וכשיקוו לשלומים יהיה להם למוקש.
פסוק כד:ותחשכנה עיניהם מראות מה שיקוו עלי ומתניהם תמיד המעד ר״ל השמיטם עד שיפלו המשל שיפלו ממועצותיהם והמעד צווי מבנין הפעיל בפלס הרחק מעלי (איוב יג כא).
פסוק כו:שפוך עליהם וכו׳ ותהי טירתם וכו׳ כי עשו את הרעה הגדולה הזאת שרדפו אחר העם
פסוק כז:אשר הכית והיה להם לרחם ולעזור כענין אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א טו) ואל מכאוב חלליך יספרו כלומ׳ תמיד מספרים במועצותיהם להכאיב ולצער חלליך ר״ל הגולים בתוכם
פסוק כח:מענין תנה עון על עונם ר״ל שתתן עונש על עונם מענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (ברא׳ טו טז) או שמא פירושו שאחר שאחזו מעשה אבותיהם בידיהם הוסף עון אבותם על עונם ויענשו בכל ואל יבואו בצדקתך כלומ׳ בחמלתך ר״ל שלא תחמול עליהם
פסוק כט:וימחו מספר חיים לעולם הבא.
פסוק ל:ואני שאני עני וכואב ישועתך ה׳ תשגבני משפלותי
פסוק לא:ואהללה שמך בשירותינו ובתפלתנו לפניך.
פסוק לב:ותיטב לה׳ משור פר ר״ל שור או פר והשור גדול מן הפר ואמ׳ על הפר מקרין מפריס ר״ל בעל קרנים ובעל פרסות חזקות כי קודם שיגדלו קרניו פרסותיו אינם חזקות מפני שהם רכות עדיין.
פסוק לג:וראו ענוים עבר במקום עתיד כלומ׳ יראו ענוים ישועתנו וישמחו וכן אתם דורשי א׳ תראוה ויחי לבבכם ודרך הנבואות לדבר פעם לנסתר ופעם לנמצא כמו כי יבושו מאלים אשר חמדתם (ישע׳ א כט).
פסוק לד:כי שומע אל אביונים וכו׳ וקראם אסיריו כי הכל מצד משפטיו הישרים.
פסוק לה:יהללוהו שמים וארץ וגו׳ ר״ל שתגדל השמחה בכל העולם דרך כלל
פסוק לו:כי א׳ יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וקרא כל הגלות בשם יהודה להיות אז בכלם כממשלת מלכות בית דוד שהוא משבט יהודה וישבו שם אותם האסירים שהזכיר ושהם זרע עבדיו.
