צמאה לך נפשי

ימים קשים מאוד עברו על דוד משנאלץ לברוח מארצו ולנדוד במדבריות, כשהוא נתון כל העת בצימאון וסכנות רבות מאיימות עליו. בימים קשים אלו נתחברו על ידי דוד פרקי התהילים, מלאי האמונה והצימאון לקרבת ד', שעד ימינו אלה, אחרי שלושת אלפים שנה, אין מילים שמצליחות לבטא עומק כזה של אמונה ויראת השמים. כמה מרגשות המילים: "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם. כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ"(תהילים סג ב-ג). אין זו בקשה לנקמה באויביו או להצלחתו הפרטית. כל נפשו נתונה בהערצה אין סופית לד', מלך העולם ואביהם של ישראל, שרק לטובתם חרד דוד, גם בהיותו בארץ פלשתים כגולה וכנודד.