פסוק א:מזמור. כשהיה בורח מפני שאול:
פסוק א:במדבר יהודה. הוא מדבר זיף:
פסוק ב:אלהים. צורי וחזקי אתה כי אין מפלט ומשען זולתך כאשר אני מטלטל ממקום למקום, ואמר שהוא תאב להיות בארץ ישראל בטוח שיוכל לבא בגלוי אל קרית יערים שהיה שם הארון או בגבעון שהי' שם אוהל מועד כי שם היו רגילים חכמי ישראל והתאוה שיהיה ביניהם וילמד מהם כאדם מצמא למים והוא בארץ ציה ועיף כי בטלטולו לא היו עמו החכמים כי אם איש מצוק ומר נפש:
פסוק ב:צמאה נפשי. על הנפש כמו על הגוף כי הצמאה היא תכלית התאוה והנפש המשכלת תתאוה אל החכמה וקרבת אלהים והבשר שהוא הגוף עם רוח החיי' יתאוה לשכון במקום בטח:
פסוק ב:כמה. במפיק ה"א ואין לו חבר במקרא ופירושה כמו תאב:
פסוק ב:ועיף. כמו צמא כלומר בארץ הצמאה למים וכן בארץ עיפה, וזכר ארץ בלשון זכר וכמוהו רבים:
פסוק ג:כן. כמו הצמא כן אתאוה לחזותך במקום הקדש ולראות עוזך שהוא הארון והוא הכבוד:
פסוק ד:כי. טוב הוא חסד שעשית עם בני אדם שחננתו השכל יותר מחיי הגוף שחננת לכל חי על האדמה אבל השכל לא נתתה אלא לבני אדם לפיכך שפתי ישבחונך ויודו לך על החסד הגדול הזה. ולפי שזכר שהי' תאב אל דרך הנשמה שהיא החכמה לפיכך אמר זה:
פסוק ה:כן. כמו שאני משבח לך כל היום כן אברככה ואשבחך כל ימי חיי:
פסוק ה:בשמך אשא כפי. כלומר בעזרתך אמצא ידי לנלחמים אותי:
פסוק ו:ושפתי. וי"ו ושפתי כמו כאשר, אמר כאשר שפתי רננות יהללו פי יערב לי כמו אם תשבע נפשי המתאוה חלב ודשן כי המאכל השמן יערב לכל אדם:
פסוק ו:וחלב ודשן. כפל ענין במלות שונות. ופי' שפתי רננות דברי רננות:
פסוק ז:אם. וכן כאשר זכרתיך על יצועי בלבי וכאשר אהגה בך באשמורת הלילה אני דשן ושמן ושבע, ויש אם במקום כאשר:
פסוק ז:יצועי. בלשון רבים לפי שלא היה שוכב במקו' אחד אלא במקומות רבים שהיה בורח מקום למקום:
פסוק ז:באשמורת. הם שלש עתות הלילה שאדם מקיץ בהן משנתו:
פסוק ח:כי. הדין עלי שאזכרך תמיד וארנן לך כי היית עזרתה לי ובכל אשר רודפי' אחרי לא נתתם להשיגני ולהרע לי:
פסוק ח:ובצל כנפיך ארנן. ובצל כנפיך אני אוסה ומרנן:
פסוק ט:דבקה. והדין עמי, כי בי תמכה ימינך, שלא אפול לפני אויבי ורודפי:
פסוק י:והמה. רודפי שמבקשים נפשי:
פסוק י:לשואה. כלומר לעשותה שואה ומשואה:
פסוק י:יבואו בתחתיות ארץ. דרך תפלה כלומר יבואו לשאול שהיא תתיות ארץ:
פסוק יא:יגירהו. לשון יחיד על שאול וענין יגירוהו יפילוהו ובא זה הלשון בענין ההריגה מפני הדם הניגר על ידי חרב:
פסוק יא:מנת שועלים יהיו. שאר השונאים שהם עבדי שאול הרודפים אותי יהיו חלק השועלים שאוכלים החללים כלומר יהיו חללי חרב ויאכלום השועלים והחיות:
פסוק יב:והמלך. אמר על עצמו כי הם חושבים להרגני שלא תהיה לי המלכות והם יאבדו ומי שראוי להיות מלך ישמח באלהים:
פסוק יב:יתהלל כל הנשבע בו. כל להשבע בשמו והוא מי שהוא ירא אלהים ואיש אמת לא דוברי שקר, כי הם פיהם יסכר שמוציאים בפיהם שם האלהים לשקר, פיהם יסגר ויאלם. ואמר זה כנגד שאול שנשבע בה' שלא ימית את דוד: