א מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בִּ֝הְיוֹת֗וֹ בְּמִדְבַּ֥ר יְהוּדָֽה׃ ב אֱלֹהִ֤ים ׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲ‍ֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ ׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם׃ ג כֵּ֭ן בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑יךָ לִרְא֥וֹת עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ׃ ד כִּי־ט֣וֹב חַ֭סְדְּךָ מֵֽחַיִּ֗ים שְׂפָתַ֥י יְשַׁבְּחֽוּנְךָ׃ ה כֵּ֣ן אֲבָרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֝שִׁמְךָ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי׃ ו כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי׃ ז אִם־זְכַרְתִּ֥יךָ עַל־יְצוּעָ֑י בְּ֝אַשְׁמֻר֗וֹת אֶהְגֶּה־בָּֽךְ׃ ח כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃ ט דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ בִּ֝֗י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃ י וְהֵ֗מָּה לְ֭שׁוֹאָה יְבַקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י יָ֝בֹ֗אוּ בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ יא יַגִּירֻ֥הוּ עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב מְנָ֖ת שֻׁעָלִ֣ים יִהְיֽוּ׃ יב וְהַמֶּלֶךְ֮ יִשְׂמַ֪ח בֵּאלֹ֫הִ֥ים יִ֭תְהַלֵּל כָּל־הַנִּשְׁבָּ֣ע בּ֑וֹ כִּ֥י יִ֝סָּכֵ֗ר פִּ֣י דֽוֹבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
מזמור לדוד בהיותו במדבר - טעם זה המזמור שהיה נכסף ללכת אל קרית יערים מקום הארון, בעבור הסתתרו מפני שאול.
פסוק ב:
אלהים, אשחרך - כמו שוחר טוב, או מגזרת שחר כמו ולבקר בהיכלו מגזרת בקר.
פסוק ב:
צמאה לך - והנה נפשי כצמא אל מים ובשרי יבש כי אין למלת כמה חבר במקרא.
פסוק ב:
בארץ - כאילו הייתי בארץ ציה שאין שם מים וארץ עיף, כי נמצא ארץ לשון זכר, נעתם ארץ ורבים כמוהו.
פסוק ג:
כן - הנה אחשב בלבי ואראך, והטעם כאילו הייתי בקדש ואני רואה עוזך שהוא הארון, כמו: ויתן לשבי עזו.
פסוק ג:
וכבודך - השכינה.
פסוק ד:
כי טוב - הוא בעיני לראות חסדך שאתה שוכן בקרב ישראל מחיים, על כן שפתי ישבחונך.
פסוק ה:
כן - ככה אברכך בעודי ובברכת שמך אשא כפי, וכמוהו רבים.
פסוק ו:
כמו חלב - כמו: את חלב הארץ, ובא חסר בי"ת שבעתי אילים.
פסוק ו:
וטעם ושפתי רננות – שארנן לך בכל שפה שאדענה, או פי שיהללך יהיה סבה שתרנן לך כל שפה, וזה קשור עם הבא אחריו.
פסוק ז:
אם - כאשר אזכרך תתענג אז נפשי.
פסוק ז:
באשמורות - הם שלש, כי אני חייב להודות לך כי אתה עזרתני ובהיותו בצל כנפיך ארנן, כעוף המנגן.
פסוק ט:
דבקה - אין אהבה לנפשי רק אחריך, גם אתה עזרתני להדבק בך, וזה טעם: בי תמכה ימינך.
פסוק י:
והמה - והנה לא הזכיר שם המלשינים והמגלים סודו לשאול, רק רמז במלת והמה לשואה כמו: תבואהו שואה.
פסוק י:
יבואו - המה בתחתיות ארץ, כמו שואה ושפלה ממנה.
פסוק יא:
יגירוהו - יגירו המגירים כמו: ויאמר ליוסף כל אחד מהם.
פסוק יב:
והמלך - יש אומרים: כי הוא שאול. והנכון בעיני: כי הוא דוד.
פסוק יב:
וטעם כל הנשבע בו באמת, כמו תשבע כל לשון והעד פי דוברי שקר.
פסוק יב:
יש אומרים: כי טעם הנשבע בו - בעבור שבועת שאול.