פסוק א:מזמור לדוד בהיותו במדבר - טעם זה המזמור שהיה נכסף ללכת אל קרית יערים מקום הארון, בעבור הסתתרו מפני שאול.
פסוק ב:אלהים, אשחרך - כמו שוחר טוב, או מגזרת שחר כמו ולבקר בהיכלו מגזרת בקר.
פסוק ב:צמאה לך - והנה נפשי כצמא אל מים ובשרי יבש כי אין למלת כמה חבר במקרא.
פסוק ב:בארץ - כאילו הייתי בארץ ציה שאין שם מים וארץ עיף, כי נמצא ארץ לשון זכר, נעתם ארץ ורבים כמוהו.
פסוק ג:כן - הנה אחשב בלבי ואראך, והטעם כאילו הייתי בקדש ואני רואה עוזך שהוא הארון, כמו: ויתן לשבי עזו.
פסוק ד:כי טוב - הוא בעיני לראות חסדך שאתה שוכן בקרב ישראל מחיים, על כן שפתי ישבחונך.
פסוק ה:כן - ככה אברכך בעודי ובברכת שמך אשא כפי, וכמוהו רבים.
פסוק ו:כמו חלב - כמו: את חלב הארץ, ובא חסר בי"ת שבעתי אילים.
פסוק ו:וטעם ושפתי רננות – שארנן לך בכל שפה שאדענה, או פי שיהללך יהיה סבה שתרנן לך כל שפה, וזה קשור עם הבא אחריו.
פסוק ז:אם - כאשר אזכרך תתענג אז נפשי.
פסוק ז:באשמורות - הם שלש, כי אני חייב להודות לך כי אתה עזרתני ובהיותו בצל כנפיך ארנן, כעוף המנגן.
פסוק ט:דבקה - אין אהבה לנפשי רק אחריך, גם אתה עזרתני להדבק בך, וזה טעם: בי תמכה ימינך.
פסוק י:והמה - והנה לא הזכיר שם המלשינים והמגלים סודו לשאול, רק רמז במלת והמה לשואה כמו: תבואהו שואה.
פסוק י:יבואו - המה בתחתיות ארץ, כמו שואה ושפלה ממנה.
פסוק יא:יגירוהו - יגירו המגירים כמו: ויאמר ליוסף כל אחד מהם.
פסוק יב:והמלך - יש אומרים: כי הוא שאול. והנכון בעיני: כי הוא דוד.
פסוק יב:וטעם כל הנשבע בו באמת, כמו תשבע כל לשון והעד פי דוברי שקר.
פסוק יב:יש אומרים: כי טעם הנשבע בו - בעבור שבועת שאול.