בהיותו במדבר יהודה
אֱ-לֹהִ֤ים אֵ-לִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ-צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי-מָֽיִם:
(תהילים סג ב)
"בְּאֶֽרֶץ" חסר כ"ף הדמיון, ו"בְּאֶֽרֶץ-צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי-מָֽיִם:" הוא משל לצמאון נפשו לה', והמשל לקוח מהמציאות שהוא נתון בה עתה.
כֵּ֭ן בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑יךָ לִרְא֥וֹת עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ:
(תהילים סג ג)
מקושר עם הקודם על הכוונה: כי כעָיֵף בְּלִי-מָֽיִם בְּאֶֽרֶץ-צִיָּ֖ה כן צָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֗י, הלוואי בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑יךָ לִרְא֥וֹת עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ; "עוז" מסמן בלשונו פה, כהוראתו בכמה מקומות, מידת מלכות, וזה אכן מתאים אל תכונת הרושם הנאצל מהוד תפארת הקדושה של בית ה'; וגם צירופם יחד של "עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ" עולה בזה יפה.
ראיה ש"עוז" מסמן מלכות, כגון: "ה' מלך... ה' עוז התאזר"(תהילים צג א), "ועוז מלך משפט אהב"(תהילים צט ד), "לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך"(ישעיהו נב א); וכן ביארתי לעיל (תהילים ל ח) הכוונה ב-"העמדתה להררי עוז", וכן יש לפרש הכוונה במיכה: "ועמד ורעה בעוז ה' בגאון שם ה' א-להיו"(מיכה ח ג), ור' שלמה יצחקי בפירושו לפסוק: "יתר שאת ויתר עז"(בראשית מט ג) כתב במפורש כי עוז הוא מלכות.
כִּי-ט֣וֹב חַ֭סְדְּךָ מֵֽחַיִּ֗ים שְׂפָתַ֥י יְשַׁבְּחֽוּנְךָ:
(תהילים סג ד)
"כִּי-ט֣וֹב חַ֭סְדְּךָ" - הכוונה: על חסד הקדושה השורה בבית ה' על כל הנעצר שם ["מה יקר חסדך א-להים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ירוויון מדשן ביתך"(תהילים לו ח-ט), "דימינו א-להים חסדך בקרב היכלך"(תהילים מח י)].
"שְׂפָתַ֥י יְשַׁבְּחֽוּנְךָ:" - הכוונה: כי תחת השפעת חַ֭סְדְּךָ שם בבית ה' - השפתים שם כאילו מאליהן תטופנה תשבחות למי ששיכן חסדו בבית הזה.
כֵּ֣ן אֲבָרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֝שִׁמְךָ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי:
(תהילים סג ה)
הלוואי "כֵּ֣ן אֲבָרֶכְךָ֣" כל ימי חיי [כטעם "אֲהַלְלָה יְ-הוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵא-לֹהַי בְּעוֹדִי" (תהילים קמו ב)].
"אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי" בשמך - כדרך מנהגם אז לפרוש כפיהם בשעת התפלה ["ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה..."(ישעיהו א טו), "שְׁמַ֤ע ק֣וֹל תַּ֭חֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִ֣י אֵלֶ֑יךָ בְּנָשְׂאִ֥י יָ֝דַ֗י אֶל־דְּבִ֥יר קָדְשֶֽׁךָ׃"(תהילים כח ב)].
כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל-פִּֽי:
(תהילים סג ו)
הכוונה: כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י בשעה שבשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל-פִּֽי ("וְשִׂפְתֵ֥י" חסר ב' השימוש), והמשל לחֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן מושפע מעניין הקרבנות אשר בבית ה';
"וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת" - על דרך שכתבתי לעיל: כי תחת השפעת החסד ואור הקודש השרוי בבית א-להים פיו יְהַלֶּל שם י-ה בשפתים שכאילו מאליהן תטופנה רְ֝נָנ֗וֹת לשם ה'.
כִּֽי-הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן:
(תהילים סג ח)
נראה הכוונה על זה, שזכה לשוב מארץ פלשתים לארץ ישראל אשר שם שכינת י-ה.
דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ בִּ֝֗י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ:
(תהילים סג ט)
"דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ" - ששאפה לשוב לארץ ישראל.
"בִּ֝֗י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ" - להשיג שאיפתי זאת.
וְהֵ֗מָּה לְ֭שׁוֹאָה יְבַקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י יָ֝בֹ֗אוּ בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת הָאָֽרֶץ:
(תהילים סג י)
"יָ֝בֹ֗אוּ בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת הָאָֽרֶץ:" - לטמון לי שם מוקשים.
יַגִּירֻ֥הוּ עַל-יְדֵי-חָ֑רֶב מְנָ֖ת שֻׁעָלִ֣ים יִהְיֽוּ:
(תהילים סג יא)
"יַגִּירֻ֥הוּ עַל-יְדֵי-חָ֑רֶב" - נאמר על שאול;
"מְנָ֖ת שֻׁעָלִ֣ים יִהְיֽוּ:" - על אנשי שאול הצמאים לדמו, שהשועלים ילוקו את דמם הם [כי השועלים אינם אוכלים בשר נבלת אדם]. דוד, בעניין מין החיות שהוא בוחר לצרכי מליצותיו, מסתגל כפי הנראה אל המציאות אשר לפניו, ואל תנאי המקום אשר הוא שם; ויש לשער, כי במדבר יהודה, שהיה יותר קרוב למרכז הישוב הישראלי, כבר נכחדו משם האריות ולא נותרו שם אלא שועלים, לא כן בסביבות עדולם ובמדבר זיף שמה היו עוד אריות מצויים, ולכן החיות שנתחבבו על מליצתו ממקומות ההם הם האריות, הכפירים והלבאים (ראה תהילים י ט, שם יז יב, שם כב יז, שם לד יא, שם לה יז, שם נז ה); ומטעם זה בפרק נ"ט, שחובר בעיר, לקח לו לנושא משלו את הכלבים המצויים בעיר (תהילים נט ז; תהילים נט טו).
וְהַמֶּלֶךְ֮ יִשְׂמַ֪ח בֵּא-לֹ֫הִ֥ים יִ֭תְהַלֵּל כָּל-הַנִּשְׁבָּ֣ע בּ֑וֹ כִּ֥י יִ֝סָּכֵ֗ר פִּ֣י דֽוֹבְרֵי-שָֽׁקֶר:
(תהילים סג יב)
"כִּ֥י יִ֝סָּכֵ֗ר פִּ֣י דֽוֹבְרֵי-שָֽׁקֶר" - רומז על כוש בן ימיני, שהעליל עליו, כפי שהוכחתי מתוך פרק ז', כי במעשה בוגדים קנה את לב אכיש לשלחו בשלום.