פסוק ב:האמנם. כשבא דוד אל המעגל במקום שהיה שאול שוכב שם ולקח משם חנית המלך וצפחת המים והלך לו ומרחוק קרא ואמר הלא תענה אבנר וכו׳ כמ״ש בשמואל א׳ ולזה אמר האמנם נאלמתם מלדבר צדק שיש לכם לדבר והמישרים שיש לכם לשפוט בני אדם כי הלא עתה תוכלו להראות לשאול שאינני אויבו שהרי היה מסור בידי ולא הרגתיו:
פסוק ג:אף בלב. לא סוף הדבר שלא למדתם זכות אלא אף בכוונת הלב תפעלו העול בארץ תפלסון. תיישרו את החמס אשר בידכם לומר על החמס שישר הוא:
פסוק ד:זורו. הרשעים הללו נעשו זרים לה׳ מעת צאתם מן הרחם:
פסוק ד:תעו. המדברים עלי כזב תעו מדרך הטובה מעת צאתם מבטן:
פסוק ה:חמת למו. בכעסם מטילים ארס כנחש והוא ענין מליצה:
פסוק ה:כמו פתן חרש. המה כמו פתן אשר לעוצם רעתו לא יועיל לו הלחש כאלו היה חרש ואוטם אזנו לבל ישמע כי כן הרשעים הללו לא יועיל בם המוסר כאילו היו חרשים וכו׳:
פסוק ו:אשר וגו׳. בעבור רוע טבעו לא ישמע לקול מלחשים ואף אם החובר חברים הוא מחוכם מאד בדבר הלחש עכ״ז לא ישמע לקול לחשו:
פסוק ז:שנימו. של הרשעים הללו:
פסוק ז:כפירים. הטורפים ככפירים:
פסוק ח:ימאסו. יהיו נמסים כמים וילכו לאבדון:
פסוק ח:ידרוך. המקום ידרוך עליהם חציו ויהיו כדברים הנכרתים חיש מהר:
פסוק ט:כמו שבלול. כשבלול הזה אשר דרכו להיות נמס והולך בזרוח עליו השמש וכמו הנפל של אשה אשר אינו רואה השמש כן הרשעים הללו לא יראו השמש ר״ל אור הישועה:
פסוק י:בטרם. עד לא יבינו ענפי הקוצים להיות מתקשים כמצב אילן הקוץ ר״ל עד לא ובינו בני הרשעים להרשיע כאביהם:
פסוק י:כמו חי. כמו דבר הנעקר ע״י אדם בריא וכמו הנעקר בחרון אף כי אז לא ישאר מאומה כן יעקרם ה׳ ברוח סערה לבל ישאר שארית:
פסוק יא:כי חזה. כאשר יראה נקמת ה׳:
פסוק יא:פעמיו ירחץ. בדרך הלוכו ירחץ רגליו בדם הרשע הנשפך בארץ:
פסוק יב:ויאמר אדם. אז יאמר כל אדם אך סוף הדבר הוא אשר יש פרי ותשלום גמול לצדיק ויש אלהים שופטים לשפוט את הרשע כרשעתו ואם ייטב לו בראשיתו אך סוף הדבר לקבל גמול: