א לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם׃ ב הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃ ג אַף־בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן׃ ד זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃ ה חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֝רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ׃ ו אֲשֶׁ֣ר לֹא־יִ֭שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם׃ ז אֱ‍ֽלֹהִ֗ים הֲרָס־שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֝פִירִ֗ים נְתֹ֣ץ ׀ יְהוָֽה׃ ח יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ חצו (חִ֝צָּ֗יו) כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ׃ ט כְּמ֣וֹ שַׁ֭בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל־חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ׃ י בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ׃ יא יִשְׂמַ֣ח צַ֭דִּיק כִּי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֝רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע׃ יב וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ־פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ־אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם.
פסוק ב:
המשורר פונה במישרין לאויבים: הַאֻמְנָם אֵלֶם, האם אתם, האלימים, צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן?! האם מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם?!
פסוק ג:
אַף, אכן בְּלֵב, בלבכם עוֹלֹת, עוולות תִּפְעָלוּן. אתם זוממים לעוות דין; בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן. ידיכם שוקלות או מתקינות חמס במדינה.
פסוק ד:
זֹרוּ, הושחתו הרְשָׁעִים כבר מֵרָחֶם, מראשית הווייתם, תָּעוּ, סטו מדרך ה' מִבֶּטֶן אותם דֹּבְרֵי כָזָב.
פסוק ה:
חֲמַת, ארס יש לָמוֹ, להם כִּדְמוּת, כמו חֲמַת, ארס נָחָש, ולא נחש סתם – כְּמוֹ פֶתֶן, נחש ארסי מסוכן שהוא חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ,
פסוק ו:
אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים, המנסים להשביע אותו ולשלוט בו, ואפילו לחוֹבֵר חֲבָרִים, אדם המסוגל להשפיע על בעלי חיים, מְחֻכָּם.
פסוק ז:
בתפילתו הבאה דוד מקלל את אויביו ומשתמש בדימויים רבים: אֱלֹהִים, הֲרָס, שבוֹר את שִׁנֵּימוֹ, שִׁניהם בְּפִימוֹ, בפיהם. את מַלְתְּעוֹת, שִׁני הטרף של הכְּפִירִים נְתֹץ, ה'.
פסוק ח:
יִמָּאֲסוּ, יימסו ויתפזרו כְמוֹ מַיִם שיִתְהַלְּכוּ לָמוֹ, הנשפכים ופונים לכל עבר. כאשר הרשע יִדְרֹךְ חִצָּו, החצים כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ, יישחקו ויתפוררו בדרכם.
פסוק ט:
הם יהיו כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ, שהולך ונמס. השבלול פגיע מאוד, ואף משאיר בדרכו סימני ריר. כך נראה כאילו הוא נמס והולך תוך כדי הליכתו. יהיו כמו נֵפֶל של אֵשֶׁת, אשה בַּל חָזוּ, שלא ראה מעולם שָׁמֶשׁ. והוא פונה אל הרשעים:
פסוק י:
בְּטֶרֶם יָבִינוּ, יבשילו סִּירֹתֵכֶם, קוציכם הצעירים ויהפכו לאָטָד, שיח קוצני שלם, כְּמוֹ חַי כמו שהוא ירוק ורענן – כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ, יבוא דבר הדומה לסופה חמה מייבשת ומשברת או לאש סוערת – כפי שמצוי לעתים בשדות קוצים, ויפזר ויכלה אתכם במהירות.
פסוק יא:
יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם, כשפְּעָמָיו, רגליו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע.
פסוק יב:
וְיֹאמַר אָדָם: אַךְ יש פְּרִי, תוצאות למעשיו של הצַּדִּיק. ואף שאין הדבר ניכר תמיד לעין, יש לזכור – אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ.