על דואג האדומי

אַף־בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן׃
(תהילים נח ג)

חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן – תכוונו דרכו של החמס, על דרך "ישר מעגל צדיק תפלס"(ישעיה כו ז), והכוונה: כי מחשבתם עוסקת למפרע במעשה העוול והחֲמַס היוצא מתחת ידיהם, ומשתדלת לכוונו לדרך התכלית הרעה. רמז לדבר מלשון דוד לאביתר: "ידעתי ביום ההוא כי שם דואג האדומי, כי הגד יגיד לשאול"(שמואל א כב כב).

זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃
(תהילים נח ד)

אבות דואג היו כנראה אדומים נכרים, והורתו ולידתו לא היו בקדושה, ועל זאת סובבת הכוונה של הלשון "זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם...", שמֵרָחֶם היה דואג זר לתכונת ישראל הקדושה.

[סימן לדבר: סגנון הכתוב: "ויאמר המלך לדויג סוב אתה נפגע בכהנים, ויסוב דויג האדומי ויפגע הוא בכהנים..."(שמואל א כב יח); תחילה נאמר "לדויג" סתם, ועל מעשה הרצח נרשם מוצאו מאדום, על דרך שגינה הכתוב את הגבעונים, עקב דרישתם להוקיע זרע שאול, במוצאם הנכרי לאמר: "והגבעונים לא מבני ישראל המה"(שמואל ב כא ב). וכן פירשתי על דרך הנ"ל לשון הכתוב בהמשך הספר: "יזכר עוון אבותיו וחטאת אמו אל תמח"(תהילים קט יד), שחוזר על דואג.]

יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ חצו (חִ֝צָּ֗יו) כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ׃
(תהילים נח ח)

יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ - הכוונה: יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ מי-שופכין ששופכם רוצה שיתהלכו למו ולא ישהו במקומם [וראה פסחים מב.].

בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ׃
(תהילים נח י)

נראה לי, כי לסיר בהוראת קוץ יש שתי תמונות בלשון רבים: סירים וסירות [כמו קינה בשתי תמונות: "קינים"(יחזקאל ב י), "קינות"(יחזקאל לח כה)]. וההבדל בין סיר ובין אטד הוא זה: כי הסיר הוא הקוץ הפשוט, והאטד הוא כבר בצורת עץ בעל ענפים [וסימן לדבר ראה בשופטים ט יד], ו"יָבִ֣ינוּ" הוא פועל מהשם "בן", בהוראת ענף.

ויהיה ביאור הכתוב לפי הקדמה זו: כי בטרם עוד יתפצלו הענפים בסיר לעשותו לאטד [מלשון בן פורת יוסף, וכאילו נכתב 'לאטד'], ישערנו ממקומו כְּמוֹ־חַ֥י, כמות שהוא, שלם [ומצינו בלשון התלמוד חי בהוראת שלם, ראה מכות טז: ובפירוש התוספות], כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן, כמו היה האטד חרוי מחורב [על דרך התואר "קטון" מגזרת "קט", שקל אז לשרשו ולעקרו, והכוונה: כי בטרם תגמול רעתם יאבדו מן העולם.