פסוק א:למנצח וגו׳. כוונת המזמור כנגד אבנר ושאר השופטים אשר לשאול שהיו מחזיקים את דוד כמורד במלכות ושבדין הוא רודף אחריו להורגו כמו שכתוב וידבר שאול אל יהונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד (ש״א יט א) כלומ׳ והסכימו כלם בכך אלא שיהונתן גלה לו כמו שכתו׳ שם ויגד יהונתן לדוד וכו׳ וכן אמר שאול שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא (שם כ לא) ודאי לא אמ׳ כן רק בעצת שופטיו וחכמיו
פסוק ב:ואמ׳ על זה האמנם אלם והוא לשון קבוץ מגז׳ מאלמים אלומים (ברא׳ לז ז) וקרא קבוץ הדיינים אלם ואמר האמנם אלם צדק תדברון כלומ׳ אתם קבוץ החכמים התדברו בזה צדק ותשפטו בזה מישרים. ולדעתי הוא מלשון אליו ואילמיו (יחזק׳ מ כא) מענין אולם הכסא אשר ישפט שם (מ״א ז ז) פירושו מושב אחד נקרא אולם ובלעז סאליס או שהיו השופטים יושבים שם כאלו אמ׳ מושב המשפט ר״ל אתם היושבים בו הבאמת תחשבו בזה הענין שתדברו צדק ותשפטו במישרים? לא כן. אבל שתדינו בדיני שקר
פסוק ג:ולא שתטעו בכך אבל שאתם מכירים ומזידים לרוב רשעכם ואף בתוך לבבכם ומחשבותיכם תפעלו עולות ר״ל עול ורמיה כמו ועולתה קפצה פיה (איוב ה טז). ואמ׳ אח״כ בארץ חמס ידיכם תפלסון כלומ׳ וקשה מזה שתעמידו החמס בכל הארץ בחזקה ותוקף ונעשה בפלס ובמשקל כלומ׳ שתכריזו עליו שהוא אמת.
פסוק ד:וזרו הוא עבר מנחי העי״ן בפלס מה טובו כלומ׳ נעשו זרים מיום הולדם.
פסוק ה:ובא חמת למו סמוך במקום מוכרת כדרך שכורת ולא מיין (ישע׳ נא כא) והענין שדבריהם שידברו הם ארס כדמות נחש ומצד שיש ביניהם חברים יודעים ללחוש בהם עד שלא יזיקו ויש בנחשים מין רע שלא ימנע מהזיק בשום לחישה ונקראים פתנים והוא דמה אותם לנחשים ואמר שאינם כשאר הנחשים אבל כמו הפתן שעושה עצמו כחרש ואוטם אזנו שלא לשמוע
פסוק ו:לקול מלחשים ואפי׳ היה הלוחש חובר חברים מחוכם.
פסוק ז:וענין הרס שנימו שלא יוכלו להזיקני ומלתעותיהם השנים הגדולים.
פסוק ח:וימאסו כמו ימסו וכמוהו לדעתי כסף נמאס (ירמ׳ י ל) כמו שביארתי במקומו. וכשידרוך חציו יהיו כאלו יתמוללו ר״ל כאלו נכרת וכמו ימולל ויבש (תה׳ צ) שלא יוכלו להרע והדריכה היא יריית החצים כענין ידרוך הדורך קשתו (ירמ׳ נא ג) והוא ענין הדרכה והחצים משל לדברים הרעים.
פסוק ט:ואמ׳ כמו שבלול וכו׳ כלומ׳ שיכלה האויב מעט מעט וילך הלוך ונמס כמו שבלול והוא שרץ נקרא לימסא ותמס שם מן נמס במשקל תבל עשו (ויקר׳ כ יב) וכן ימות מהרה ויהיה כנפל אשת ואשת כמו אשה כדרך אשת יפת תואר (דברי׳ כא יא) אשת בעלת אוב (ש״א כח ז) כענין תפארה ותפארת עטרה ועטרת שנמצאו תפארת ועטרת בסמוך ובמוכרת ובל חזו שמש ר״ל כנפל האשה שאינו מגיע לראיית השמש ואמ׳ חזו לשון רבים על שם כלם וכן חזו עבר במקום עתיד. וי״מ אשת שרץ הנקרא טלפא כמו שאמרו (מ״ק ו) צדין את האישות ואין לה עינים וקראה נפל מפני שעומדת תמיד תחת הקרקע.
פסוק י:וכאלו מדבר להם אמר בטרם יבינו סירותיכם אטד כלומ׳ שיגפם ה׳ וימיתם פתאום וענין המשל קודם שירגישו הקרירות בחום אש הקוצים אשר יתחילו להבעיר תחתיהם כלומ׳ שיחמו כן תבוא לאויב מיתה פתאומית קודם הרגשו בתחלת חוליו אבל בכל חיותו ובכל גבורתו וזהו כמו חי כלומ׳ בבריאותו. כמו חרון ישערנו כלומ׳ כמו כן חרון א׳ יסערם ור״ל האויב ודרך הנבואות לדבר פעם לשון יחיד פעם לשון רבים פעם לשון נסתר פעם לשון נמצא.
פסוק יא:ואמ׳ ישמח וכו׳ כלומ׳ אז ישמח צדיק וכו׳ ודרך הפלגת הנקמה אמר פעמיו ירחץ בדם הרשע כלומ׳ רגליו.
פסוק יב:ואז יאמר כל אדם אך פרי לצדיק וכו׳ דייני הארץ מטים את הדין ועושים עול במשפט [אך] יש אלהים שופט משפטם בארץ מצד העונש.