פסוק ב:אלם. מענין מאלמים אלומים, איך תאגדו ותחברו שני הפכים:
פסוק ב:צדק תדברון, מישרים תשפטו, הצדק לפי חקות המשפט, והמישרים הם לפי היושר, וצדק נופל על משפט והמישרים על הדבור והתוכחה, כמ"ש ושפט בצדק דלים והוכיח במישור (ישעיה י"א) ופה יספר שהם הוסיפו לעשות שגם בדבורם יוכיחו על הצדק, וגם במשפט ישפטו ע"פ היושר שהוא יותר מן הצדק, כמ"ש (למעלה ט') על ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים:
פסוק ד:מרחם. מבטן. הבטן מצייר בעוד הולד בבטן אמו, והרחם מציין יציאתו לחוץ כמ"ש (ירמיה א'):
פסוק ה:חמת. כמו אם אתן שנת לעיני:
פסוק ו:מלחשים, חובר חברים. החובר מאסף הנחשים ביחד, והוא גדול ממלחש על נחש אחד, ומוסיף במליצתו:
פסוק ז:ומלתעות. הם הטוחנות:
פסוק ז:הרס, נתוץ, הנתוץ מוסיף על ההירוס, שההורס מפרקן מחבורן והנותץ משברם לחלקים כמ"ש התו"ה (שמיני סי' קל"ט) ומוסיף והולך כדרכו:
פסוק ח:ימאסו, האל"ף תמורת הכפל כמו עורי רגע וימאס (איוב ז׳:ה׳) ימססו:
פסוק ח:כמו יתמללו. כמו ימולל ויבש ועי' ישעיה (כ"ד) שבא על קטיפת ראש הדבר שיקטפו ראשי החצים וכראש שבולת ימלו, וע"ד המליצה יל"פ מענין מלל ודבור, שבעת ידרוך חציו יהיה דומה כאלו החצים ימללו וידברו לאמר, כמו שבלול תמס יהלך, ר"ל שע"י שידרוך חציו יכרת ויאבד:
פסוק ט:תמס. שם, שרשו מסס, והתי"ו למשקל השם:
פסוק ט:אשת, מין שרץ בדברי חז"ל, ואני פירשתי לפני ענינו:
פסוק י:יבינו. במליצה ייחסו תבונה וכל כחות נפשיים לעצמים בלתי בע"ח, כמו אף אם יבין מפרשי עב (איוב ל״ו:כ״ט):
פסוק י:סירותיכם. הסירות שמבשלים בהם:
פסוק י:חי. בשר שלא נתבשל וכן נקרא בדברי חז"ל:
פסוק י:חרון. שרשו חרה, דבר הנחרה וחרר מני אש:
פסוק י:ישערנו. כמו יסערנו בס', או שמתחלף עם שי"ן ימנית כמו כתאנים השוערים, דבר מאוס שמשליכין אותו:
פסוק יא:חזה נקם. יש הבדל בין ראה ובין חזה, שראה הוא בעין, וחזה הוא מה שחוזה ברוח ובלב, כמ"ש ישעיה (ל' י') ובכ"מ, ועל עצמיים הגיונים ראוי לבא מלת חזה, ופה בא הנקם כעצם מופשט, והצדיק חוזה אותו במחזה הלב, איך ירחץ פעמיו בדם הרשע אשר הרג:
פסוק יב:ויאמר אדם. הוא שם הקריאה, הנקם יאמר אתה אדם כי כשידבר עצם שאינו אדם אל האדם קוראהו בשם אדם, כמו שקרא ליחזקאל בן אדם: