א לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ עַל־י֬וֹנַת אֵ֣לֶם רְ֭חֹקִים לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בֶּֽאֱחֹ֨ז אֹת֖וֹ פְלִשְׁתִּ֣ים בְּגַֽת׃ ב חָנֵּ֣נִי אֱ֭לֹהִים כִּֽי־שְׁאָפַ֣נִי אֱנ֑וֹשׁ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם לֹחֵ֥ם יִלְחָצֵֽנִי׃ ג שָׁאֲפ֣וּ שׁ֭וֹרְרַי כָּל־הַיּ֑וֹם כִּֽי־רַבִּ֨ים לֹחֲמִ֖ים לִ֣י מָרֽוֹם׃ ד י֥וֹם אִירָ֑א אֲ֝נִ֗י אֵלֶ֥יךָ אֶבְטָֽח׃ ה בֵּאלֹהִים֮ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי׃ ו כָּל־הַ֭יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע׃ ז יָג֤וּרוּ ׀ יצפינו (יִצְפּ֗וֹנוּ) הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי׃ ח עַל־אָ֥וֶן פַּלֶּט־לָ֑מוֹ בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים ׀ הוֹרֵ֬ד אֱלֹהִֽים׃ ט נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ׃ י אָ֥֨ז יָ֘שׁ֤וּבוּ אוֹיְבַ֣י אָ֭חוֹר בְּי֣וֹם אֶקְרָ֑א זֶה־יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים לִֽי׃ יא בֵּֽ֭אלֹהִים אֲהַלֵּ֣ל דָּבָ֑ר בַּ֝יהוָ֗ה אֲהַלֵּ֥ל דָּבָֽר׃ יב בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה אָדָ֣ם לִֽי׃ יג עָלַ֣י אֱלֹהִ֣ים נְדָרֶ֑יךָ אֲשַׁלֵּ֖ם תּוֹדֹ֣ת לָֽךְ׃ יד כִּ֤י הִצַּ֪לְתָּ נַפְשִׁ֡י מִמָּוֶת֮ הֲלֹ֥א רַגְלַ֗י מִ֫דֶּ֥חִי לְ֭הִֽתְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים בְּ֝א֗וֹר הַֽחַיִּֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
למנצח. בהיותו בגת שברח מפני שאול:
פסוק א:
באחוז. שחשבו פלשתים לאחזו ולהמיתו כשאמרו לאכיש הלא זה דוד מלך הארץ עד שמרוב פחדו התהולל ועשה עצמו משוגע, לפיכך קרא עצמו יונת אלם. כיונה הגולה ממקומה והיה אלם ביניהם שלא היה יכול לדבר אלא כדברי משוגע כאלו אין בו דעת כמו יונה כמו שאמר עליה יונה פותה אין לב:
פסוק ב:
חנני. אכיש ועבדיו היו שואפים לו ומביטים אליו עד שהתהולל בידם:
פסוק ב:
לחם ילחצני. שאול שלוחם אותי כל היום עד שהצריכני לצאת מארץ ישראל זהו הלחץ:
פסוק ג:
שאפו שוררי. בין מישראל בין מאומות העולם אשר אני גולה ביניהם:
פסוק ג:
מרום. כנגד האל ית' אמר אתה רואה מרום כי רבים לוחמי' אוי והבריחוני מארץ ישראל והפלשתים שבאתי להסתופף ביניהם לוחמים לי גם כן שחשבו להימתני:
פסוק ד:
אליך אבטח. כמו עליך:
פסוק ה:
באלהים. כלומר אבטח באלהים ואהלל דברו כלומר אהללנו על דברו שאמר לי על ידי שמואל שאמלוך ואע"פ שאני נדחף וגולה ממקום למקום אני בוטח ולא אירא ממה שיעשה בשר לי:
פסוק ו:
כל היום דברי יעצבו. על דברי מלכותי יכעיסו אותי וכל מחשבותם להרע לי:
פסוק ז:
יגורו. יתקבצו ויארבו וישמרו עקיבי כלומר במקום שאלך בו ללכדני:
פסוק ז:
יגורו. ענין אסיפה וקיבוץ:
פסוק ז:
יצפונו. ענין מארב כלומר יארבו במקום צפון וכתוב יצפינו ביו"ד כלומר הם בעצמם אורבים ולוקחים אחרים שיארבו לי עמהם:
פסוק ז:
כאשר קוו לנפשי. קוו ללכוד נפשי:
פסוק ח:
על. בתמיה כלומר על עון שהם עושים עמי יהיה להם הצלה לא יהי' אלא הורידם באפך שלא ינצלו:
פסוק ח:
עמים. על אויביו ישראל:
פסוק ט:
נודי. אתה תדע מספר הנדדים שנדדתי ותשמרם עמך וקח נקמתי מאויבי:
פסוק ט:
שימה דמעתי בנאדך. דרך משל, כי דרך המים למלאת מהם הנאד לפיכך אמר אסוף דמעתי בנאדך כלומר שתשמרם ולא תשכחם:
פסוק ט:
הלא בספרתך. הלא ל' חוזק וזירוז, אמר שימה דמעתי בנאדך בספרתך כמו בספרך על דרך משל כי הדבר הנכתב בספר יזכרהו תמיד בכל עת שירצה:
פסוק י:
אז. כשישובו אויבי אחור ביום אקרא אליך:
פסוק י:
זה ידעתי. כלומר בזה ידעתי כי אלהים לי כשישובו אויבי אחור ויפחדו ממני:
פסוק יא:
באלהים. בו אבטח ואהלל דבר שאמר לי בענין המלוכה כמו שפירשנו:
פסוק יא:
אהלל דבר בה' אהלל דבר, כפל הענין במלות שונות והמדרש בפסוק זה ידוע הוא:
פסוק יב:
באלהים. כיון שבטחתי בך לא אירא מה יעשה לי אדם כי לא יוכלו להרע לי ולמעלה אמר אדם ובשר אחד הוא:
פסוק יג:
עלי. הנדרים שנדרתי לך בגלותי עלי לשלם לך וכן תודות והם זבחי תודה שמודה האדם לאל בהנצלו מצרה:
פסוק יד:
כי. אז כשתצילני אשלם הנדרים ואודה לך שהצלת נפשי ממות:
פסוק יד:
הלא רגלי מדחי. הלא לשון חוזק כמו שפירשתי הלא רגלי הצלת מדחי שלא אהיה נדחה עוד להתהלך לפני אלהים באור החיים כי בעודני גולה ונדחה אין לי פנאי להתעסק בדרכי אלהים וכשתציל נפשי לארץ ישראל אתחבר עם חכמי ישראל ואלמד ואתעסק עמהם בדרך הנשמה שהיא אור החיים והוא התהלכות לפני האלהים: