מה יעשה בשר לי

מיסודות מידת הביטחון להשריש בלבו שאין בכח שום אדם לשנות מה שנגזר עליו, להטיב עמו או להרע עמו, וכפי שנראה בקרוב בפרק ס': "שוא תשועת אדם"(תהילים ס יג). האדם עלול לטעות כאילו ניתן כח לרשעים להרשיע ולעשות רע למי שאינו חייב ולא נגזר עליו. וצריך לדעת את האמת, שהקב"ה לא הפקיר את העולם, והכל מושגח מאיתו יתברך. יסוד זה נשנה בתהילים עשרות פעמים. למרות שניתנה הבחירה לרשעים לעשות רע ולהרע, אך אין בכח בחירתם לגרום רע לשום אדם אם לא נגזר עליו, "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם"(תהילים קיח ו), "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים"(תהילים קכה ג), ובפרקנו: "בא-להים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי... בא-להים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי"(תהילים נו ה,יב).

ידיעת אמת זו, הצדיק משנן אותה לעצמו בכל עת. כי למרות שהרשעים מדמים שהעולם הפקר ובידם לפגוע בחסרי אונים ובענווים ישרי דרך, אין הצדיק ירא מהם כלל. כי יודע נאמנה שאין אפשרות שייעשה שום דבר בעולם אלא אם כן ה' אמר, וכמו שכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו..."(תהילים לז לב). וכתוב "שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם"(תהילים צז י). וכן אין בכח אדם ליקח וליטול מאחר מה שיועד עבורו, כמובא בחז"ל: "אמר בן עזאי: בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא"(יומא לח.). 

והנה דבר זה מבורר בפסוקים והוא פשוט גם מן הסברה בלי שום ספק. שהרי לא יתכן שמחמת הבחירה של הזולת יבוא רע על הצדיק אף כי אין בידו עוון ולא נגזר עליו רעה זו מן השמים. חס ושלום לומר דבר זה. וכי נמסר העולם הפקר לרשעים?

בספר החינוך, בביאורו למצוות "לא תקום", כתב:

משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת ה' ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום "הניחו לו ויקלל כי אמר לו י-הוה"(שמואל ב טז יא). תלה העניין בחטאו ולא בשמעי בן גרא.
(ספר החינוך מצוות רמא)

כלומר כל כוחה של בחירת האדם היא רק לעשות טוב או רע במה שנצטווה עליו. בידו לשמוע בקול ה' או להמרות פיו. אולם אין בכוחו לשנות מאומה מסדרי הבריאה וממה שנגזר על זולתו. ולא עוד, אלא אף ממה שנגזר על עצמו אין אדם יכול לשנות מאומה על ידי מעשיו להזיק או להיטיב לעצמו אם לא נגזר בגזירת עליון, ומובא בשם ר' בונם (מפשיסחא) ז"ל, כי אם לגנב הייתה אמונה היו מביאים הגניבה לתוך ביתו. אלא שהוא הקדים לעשות בדרך איסור (ספר קול מבשר; אמרי אמת גור פ' וישב תרע"ח). כלומר כי אם לא היה נגזר עליו מלמעלה שיהיה לו ממון, לא היה עולה בידו להביא את הגניבה, אלא בהכרח שכבר היה ממון מוכן עבורו מן השמים רק שהוא חטא במה שלקחו בדרך גניבה.